בגיל 60, במושב גנות, עם זוגתה ושני ילדיהן, אלאל יכולה לכאורה לנוח על זרי הדפנה. אבל אנחנו חיים בישראל. המאבק לביטוי עצמי, לרווחה כלכלית, לנשיות בהירה, נמשך. אל תטעו בחיוך המבויש ובעיניה הטובות. אלאל היא לוחמת, היא רוקרית, היא סקרנית, היא לא חוששת להתנסות, והיא תמיד תשאף להמציא את עצמה מחדש. גם בפתח העשור השביעי לחייה.
התרעות פיקוד העורף