כשאבישר הר־שפי נדרש עם צאתו לאור של ״אל אשר לו אחוזת הארץ״, ספר השירה החדש שלו (הוצאת 62) לשאלה מהי שירה יהודית, התשובה ברורה. ״בדרך כלל אני נזהר מצירופים כדוגמת 'יוגה יהודית׳ ודומיהם, עדיף להיפגש עם הדברים באופן נקי, יוגה זה יוגה ושירה זו שירה. הדבר עצמו, כשהוא חסר תארים, נקי ועמוק יותר״.
״לכתוב שירה התחלתי אחרי הצבא בקריית שמונה, מתוך רצון לגילוי רבדים אישיים שמעבר לכללי והאידיאולוגי״, הוא מספר. ״השירים הראשונים היו מאוד ליריים. התחלתי לפרסם בכתב העת ׳משיב הרוח׳, ובהמשך אף ערכתי אותו״. הם גרים בהתנחלות תקוע ומגדלים ״חמש נשמות מתוקות״, כהגדרתו.
״אבות ישורון אמר שהוא שואף ש׳נקלקל׳ את שפתנו במהירות כזאת, שאם יגיע לכאן, למשל, ישעיהו הנביא ויסתובב באלנבי - הוא לא יבין אפילו מילה אחת. שני התנאים היסודיים לשירה הם אמת וחופש. מהבחינה הזאת אני לא אוהב את משגיחי הכשרות של השפה. מצד שני, הנהר הזורם מביא מים חיים רק כשהוא ממשיך את הנביעה שלו, אחרת נוצר משהו שטוח, דיקט קרטוני שנוסר מעץ הזית העתיק״.
התרעות פיקוד העורף