מחר בערב תתארח במוזיאון תל אביב נגנית הפיפה הסינית, הונג-יאן ז׳אנג, לקונצרט חגיגי בניצוחו של ירון גוטפריד ובליווי התזמורת סינפונייטה באר שבע.
״ברור שאחרי שסין פתחה את הגבולות אפשר למצוא גם כלי נגינה אחרים. למשל, הפופולריות של הפסנתר כבר לדעתי עברה את הפיפה, אבל עדיין יש ביקוש גדול מאוד למוזיקה המסורתית ולצלילים האלה״.
ז'אנג נחשבת לאחת הנגניות המובילות בארצה וגם מנהלת את מחלקת הפיפה בקונסרבטוריום המרכזי של בייג׳ינג, אבל לא פעם היא עוזבת את ארצה לסיבובי הופעות ארוכים בעולם ומתארחת באולמות הקונצרטים היוקרתיים ביותר.
״יש די הרבה סינים בעולם, אבל למשל הייתי לא מזמן באסטוניה, שליד פינלנד, ותאמין לי שלא פגשתי שם סיני אחד. מה מצב הסינים בישראל?״
בקונצרט ז'אנג תנגן עם התזמורת את הקונצ'רטו לפיפה, אבל גם יצירות של מלחינים כמו וובר וראוול, שגם אצלם הייתה השפעה של פולקלור מהמזרח הרחוק.
״הצעירים פתוחים הרבה יותר, בגלל החשיפה למוזיקה מערבית. גם בתוך המוזיקה הסינית יש היום סגנונות רבים. בניגוד לפעם, יש אפשרויות בחירה. מודרנית, ג׳אז. זה כבר לא רק מוזיקה סינית אותנטית״.
ז'אנג חוותה על בשרה את השינוי האדיר שעברה האימפריה עם נפילת הקומוניזם מארץ סגורה לכזו שרק הולכת ומתקדמת בצעדי ענק ומאיימת לבלוע את העולם. כשאני שואל אותה אם היו מאפשרים לה היום לבחור כלי נגינה, לא כמו אז, לפני 40 שנה, כשהמבחר היה דל, במה הייתה בוחרת - היא לא חושבת פעמיים. ״בפיפה שוב״, היא עונה מיד. ״היא אומנם קשה מאוד לשליטה, אבל אתה יכול לנגן איתה הכל. מוזיקה מסורתית, קלאסית ומודרנית, ובמיוחד אפשר כל הזמן להתקדם״.
התרעות פיקוד העורף