יש לי שלושה ילדים, שיהיו בריאים, ושלושתם חזרו השבוע לספסל הלימודים (אם כי, שניים מהם לומדים בבית ספר דמוקרטי, כך ש"ספסל" מבחינתם הוא משהו הממוקם בלב החצר. וממש לא קשור בלימודים). לקראת סוף החופש, התחדשו אצלנו באופן מסורתי הדיונים בסגנון עדות ה"מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול". או, באופן קונקרטי: מה כדאי ללמוד בבית הספר כדי לטפח עתיד מתוק.
היום, הרבה שנים אחרי, אני עוסק במה שאני אוהב, מנהל חיים מלאי סיפוק וגם מתפרנס מהם לא רע בכלל. ולכן אני שב ומסביר לילדים שלי שהם צריכים ללכת אחרי מה שמעניין ומרגש אותם (בגדר ההיגיון, כמובן), ולא אחרי מה שמשרד החינוך שלהם מגדיר – באופן אנטי חינוכי בעליל – כ"חשוב", או כמשתלם כלכלית.
התרעות פיקוד העורף