"תמיד אהבתי מוזיקה. עוד כשהייתי ילד הייתי ממציא לעצמי מנגינות בראש, ולפעמים גם כותב שירים", פותח יניב כהן סיפור אהבה. "אני זוכר שאבי היה מאזין ל'צלליות' (SHADOWS) ומשהו בכל הסאונד הזה של הגיטרות משך אותי ותפס אותי חזק. בגיל 14 התחלתי ללמוד לנגן בגיטרה, ונשאבתי לתוך זה מהר מאוד. הייתי יושב שעות ומתאמן כמו משוגע, מאזין לתקליטים ומוציא כל סולו אפשרי. התאהבתי בגיטרה, והיא בי. הגיטרה הפכה להיות החברה הכי טובה שלי, וידעתי שזה מה שאני רוצה ואעשה כל חיי".
אחרי שכהן, זמר ויוצר, הוציא את האלבום "אוסף של תמונות" (2009), שוחררו מתוכו שלושה סינגלים ("כמו מאהבת", "קצת שונה קצת אחר", "שם ליד הים"). עכשיו הוא משחרר סינגל חדש, "ככל שעובר הזמן", מתוך אלבום חדש הנושא את אותו שם.
"עם הזמן התחלתי לנגן בהרכבים, להופיע וללמד גיטרה, הפכתי עם השנים למורה מוערך במקום מגורי הקודם, ירושלים", הוא מספר. "בנוסף, יצא לי עם השנים לעבוד עם אנשים מוכשרים ולנגן באלבומים ובשירים של אחרים. חלק פחות מוכרים וחלק יותר. הופעתי המון ועדיין מופיע. אפשר לומר שאני לא עוזב את הגיטרה 25 שנים - והיא לא עוזבת אותי".
"אני מעדיף לתת למי שמאזין לקחת את זה לאיזה סגנון שנראה לו. בגדול, הייתי אומר שאני רוקיסט מתבגר. יש לי הצד הזה של הדרייב ויש הצד האקוסטי יותר. אני אוהב הכל. עם הזמן אתה מושפע מהרבה סגנונות ודברים שאתה סופג, אז תמיד יש הגרעין הזה והצבע שלך, אבל כל הזמן מתווספים דברים שמעשירים את הסגנון שלך".
"'ככל שעובר הזמן' הוא סינגל ראשון מתוך אלבום חדש שבדרך, ובכלל סוג של התחלה חדשה עבורי. עברתי גירושים לא פשוטים לפני כמה שנים, ולוקח קצת זמן להתמקם על עצמך מחדש. הבת שלי, יובל, היא מקור ההשראה והאושר שלי וכל עולמי, ומכאן מגיע הרצון ליצור, להמשיך ולא לוותר. יש משהו בוער מבפנים שצריך לצאת החוצה, ואחרי תקופה של חומרים שהצטברו, החלטתי לעשות אלבום אקוסטי ולשיר גם את כל השירים. בקרוב יצא הסינגל השני, וגם הופעות קטנות ואינטימיות על הפרק".
התרעות פיקוד העורף