בעת האחרונה הולכים לעולמם ידוענים רבים, בזה אחר זה. עובדה מצערת ביותר, כמובן, אבל גם אופציה אטרקטיבית למינוף עצמי בשדות המרעה הנצחיים של הרשתות החברתיות. אז הנה, כשי לסיום החג, מדריך קצר שיסייע לכם לצאת גדולים באמצעות מותו של אדם אחר.
או־קיי, נניח שאופציית ההיכרות האישית נפלה. לא נורא. עוברים לאופציה ב': כיצד יצירותיו של הסלב המנוח השפיעו עליך באופן אישי. נאמר, לא הכרתי את רונית. אבל היה משהו בדמות שלה שנתן לי כוח, כבחורה וכמזרחית, להתייצב מול העולם ולצעוק אני כאן! (האמת היא שאני פולנייה. ובכלל, בחור. אבל אל תניחו לזוטות כאלה לפגוע לכם בסטטוס). בקיצור, יום אחרי שראיתי את "ביקור התזמורת" נכנסתי לראיון עבודה וזכיתי בתפקיד נחשק ומהמם. הנה, תראו. תמונה שלי יושבת בבגדי מעצבים בתוך המשרד המעוצב, בפרצוף עצוב. בכל זאת, ההשראה הגדולה שלי מתה.
לחלופין, נסו משהו כזה. היה גיהינום להיות נער מתבגר בשנות ה־80. ועוד נמוך. ועם שפמפם דליל. חשבתי שאשאר בתול לנצח. אבל אז ראיתי ב"עד פופ" קליפ של זמר אמריקאי חדש. קראו לו פרינס. והבנתי, שגם גמד משופם יכול להשיג כל בחורה. באותו לילה כבר עשיתי את היפה של השכבה. בהמשך היא הפכה לנערת ישראל 1987. לא מכירים? קבלו תמונה של שנינו. כל כך אהבתי את המוזיקה של פרינס. הוא היה גאון!
ואם כל אלה לא עובדים לכם, אני ממליץ ללכת על נשק יום הדין. המוות של... הזכיר לי שוב עד כמה החיים שלנו שבריריים. ועד כמה חייבים לחיות מתוך ידיעה שכל יום הוא היום האחרון שלנו. ולכן, החלטתי לעזוב הכל וקניתי כרטיס טיסה לתאילנד. רואים את הקוקטייל הסגול שאני מחזיק ביד, על רקע הדקלים והציצים הדחוסים בביקיני זעיר? זו מחווה ל־PURPLE RAIN של פרינס. איזה גאון הוא היה.
1. נישאר עם פרינס. לאיש הייתה התנגדות אובססיבית להעלאה של חומרים שלו באינטרנט. הוא תבע את כל מי שהעז לעשות את זה (כולל ישראלים). זה מוזר ומרגיז, אבל גם מובן. האיש רצה שליטה מוחלטת על היצירה שלו. רגע אחרי מותו, כשחיפשתי חומרים ביו־טיוב כדי להיזכר ולא מצאתי, נאלצתי לחזור לאלבומים המקוריים ולהקשיב. יכול להיות שהוא צדק כל הזמן.
2. מצד שני, רגע אחרי מותו הרשת הוצפה בסרטונים נדירים של הנסיך, שמספקים תענוג אמיתי. הפייבוריט שלי הוא הביצוע שלו ל"ONE OF US", הלהיט של ג'ואן אוסבורן מ־1995. פרינס חידש את השיר באלבום "EMANCIPATION", אבל כעת ניתן לצפות בגרסת ההופעה החיה שלו, שהיא מסחררת ממש. מדהים לראות כמה הוא נכנס רגשית לתוך שיר שלא הוא יצר.