"בגדול, כותרת השיחה היא 'פוליטיקה ופילוסופיה', אבל זה נושא מאוד רחב. חוץ מזה שעם השנים אני שונאת פוליטיקה יותר ויותר. לומר ת'אמת, גם לא ממש מבינה בה". כך מתמצתת אלונה קמחי, רוב הזמן סופרת שלא מהססת לשחרר את חרצובות לשונה, את חלקה באחד מאינספור אירועי "לילה של פילוסופיה בישראל", שייערכו מחר (26.5) משבע בערב עד שבע בבוקר, שם תשוחח עם הסופר יוסי סוכרי באירוע שכותרתו: "הרוח מול התעמולה – ספרות ופוליטיקה בישראל 2016".
"ראשית, יוסי ואני בחרנו זה בזה. גם בזכות ההבדלים בינינו, אך בעיקר בזכות המכנה המשותף: שנינו אנשי שמאל, שנינו בני מהגרים, שנינו באים מתרבויות שונות, שבהרבה מובנים נדחקו הצדה לנוכח הישראליות הוותיקה, שאכן הוגדרה על ידי ההגמוניה האשכנזית, ששלטה בשיח והחליטה, כמעט בבריונות, על מאפייניה המרכזיים של הישראליות באשר היא. באשר אלי? מה לי ולהגמוניה האשכנזית? עליתי ארצה עם הורי בשנות השבעים מהעיר המקסימה לבוב באוקראינה, ועד שהתגייסתי חייתי ביישוב שכולו שיכונים דלוחים של עמידר, שבהם התגוררו עולים ותיקים יחסית - מצפון אפריקה, מברית המועצות, מאוקראינה, מגרוזיה, מבוכרה. בצד היישוב הייתה מעברה. לא מזמן קראתי ברשת שהשכונה שממנה באתי בקריית ביאליק היא אחת מארבע שכונות הפשע הכי קשות בארץ, יחד עם שכונות ברמלה ולוד ועוד אחת שאני כבר לא זוכרת.
"אני לא מרגישה שהמצאתי את עצמי מחדש. בני האדם מורכבים, לאורך כל הדרך. והדברים משתנים כל הזמן. כמו שאמר הפילוסוף - הכל זורם. אני באה מבית משכיל עם הרבה ספרים, אמנות, מוזיקה ושאר עניינים שכאלה. הבחירה במשחק הייתה קשורה בעיקר לרצון שלי למרוד בהשכלה הסולידית והמעשית שאליה ניתבו אותי, ולעשות משהו נהדר, זוהר, רחוק, ולחיות בתל אביב, ושיהיה מעניין, ולהצליח. זאת הייתה בחירה אורגנית מסוגה, נכונה לאותו זמן. אבל בפועל שנאתי לשחק.
התרעות פיקוד העורף