ששואלים את אלי דראי אם הוא גרסה מודרנית ללאונרדו דה וינצ'י, הוא פורץ בצחוק. האיש אדריכל נוף וגנים, בוגר הטכניון, תסריטאי, מתופף, מפתח פטנטים, זמר, שחקן. מה זה? אני שואל אותו לרגל הופעת אלבום הבכורה שלו, "מזמן".
"החלטתי להיות דראי. אומנם למדתי בטכניון, אבל כל הזמן המוזיקה והפטנטים היו לי בראש. מאוחר יותר הצטרפה כתיבת תסריטים לסדרות כמו 'סברי מרנן'. למעשה, החלום שלי היה להיות מתופף. די מוקדם הבנתי שזה לא מקצוע. אפילו בטכניון, מקום רציני, ניגנתי עם חבר'ה ועשינו רעש לסטודנטים במעונות".
"כשהתעייפתי מהאדריכלות, הגעתי דרך חבר לטלוויזיה, שם התחלתי כבום מן ב'שמש'. החברים שם, לרבות צביקה הדר, שמעו אותי ואמרו לי: 'אם יש לך רעיונות, בוא תכתוב'. כך נקלעתי לכתיבת תסריטים, כשתוך כדי ניגנתי בתופים ב'היהלומים', הלהקה של שלום גד, חבר שלי מהצבא, המפיק המוזיקלי של האלבום. הנגינה בתופים דחפה אותי למוזיקה. למדתי לבד לנגן בפסנתר ובגיטרה, אחרי שלא הסתדרתי עם מורים שניסיתי ללמוד אצלם".
"לא התבזבזתי. נבניתי צעד אחר צעד, כשבבסיס הלימודים בטכניון הכשירו אותי להסתכל על החיים בצורה מסוימת. באשר לשירה, משחר ילדותי אהבתי את שירי ארץ ישראל הישנה והטובה".
"תמיד רציתי, אבל לא היה לי האומץ שיש לי היום. הכל עניין של טיימינג. אני לא רודף אחרי שום הזדמנות ולא מפספס שום הזדמנות".
"מתברר. החונך הכי גדול שלי בתחום הוא רובי דואניאס, ממנו למדתי הרבה ב'שמש'. כשצביקה הדר ויואב צפיר שמעו את הרעיונות שלי, הם אמרו לי: 'לך תכתוב תסריטים', אז הלכתי וכתבתי ל'פיג'מות'. משם המשכתי מדבר לדבר".
"אני משתדל בעיקר שכל דמות תגיע לקצה שלה, כלומר שיהיו גם צחוקים".
"צובט? לא, אבל לעבוד עם שחקנים שעליהם גדלתי זה אושר גדול. בהתחלה, כשיהורם גאון נתקל בי, הוא שאל מי אני. כששמע את שמי, נתן לי מחמאות על מה שכתבתי. מרגש אותי שמה שאני כותב גורם הנאה לשחקנים בסדרה ולקהל הצופה בה".
התרעות פיקוד העורף