הפזמונאית המיתולוגית ששיריה זכו בפסטיבלי שירי הילדים בראיון מיוחד

לאה לופנפלד, שכתבה את להיטי הילדים הגדולים של שנות ה-70 וה-80 מספרת על הביקור בספארי שהוליד את "היפו היפי" ומגלה איך הצליחה לשכנע את משה וילנסקי להלחין שיר לגיל הרך

יעקב בר-און צילום: ללא
לאה לופנפלד
לאה לופנפלד | צילום: מירי צחי
3
גלריה

"כשהצעתי לווילנסקי ללכת לפסטיבל הילדים, הוא הסתכל עלי ככה ואמר - ‘לא תיארתי לי שבחורה כמוך תציע לי ללכת לפסטיבל'. הוא התלבט. ואז התערבה ברטה, אשתו, ואמרה ‘תנסה'. אז הוא ניסה ותוך רבע שעה הייתה מוכנה המנגינה המקסימה של 'אברא קדברא'. לא במקרה מלחין כמו וילנסקי ומלחינים נוספים מהשורה הראשונה כתבו לפסטיבל הזה, שבו שמו לב לאיכות המילים והלחנים והדגש לא היה על השואו. לא כן הפסטיגל. פלא שלא זוכרים ממנו אף שיר?".

חיים משה. צילום מסך מפסטיבל שירי הילדים 1984
חיים משה. צילום מסך מפסטיבל שירי הילדים 1984 | חיים משה. צילום מסך מפסטיבל שירי הילדים 1984

יסלח וילנסקי, אבל ללופנפלד היה שותף מוזיקלי אחר בשיר הילדים המצליח ביותר שלה, “היפו היפי", שמייק בורשטיין שר בחן רב וזכה עמו בפסטיבל הילדים השמיני. “הייתי בספארי וראיתי שאף אחד לא מתייחס להיפופוטם", היא נזכרת בנסיבות, “זה נגע לי ללב. אז באתי הביתה, כתבתי את השיר ונתתי אותו לקובי אשרת שילחין. ניחשתי שהוא יתאים לעניין. אומרים שמאז עלתה קרנם של ההיפופוטמים והם זוכים לתשומת לב ממבקרי הספארי".

ארבע שנים קודם לכן שיר אחר שלך דורג גם הוא שלישי בקדם.

"נכון. אז הייתה זאת להקת ‘איזולירבנד', שביצעה את ‘מלודי'. עם מלחין השיר, רוני וייס, התיידדתי כשלמדנו יחד קולנוע. כתבנו לא מעט שירים במשותף. ההומור שלנו ואהבת הקולנוע קישרו בינינו. אני מסוגלת להיות מרותקת למיטה עם חום, ואם קוראים לי לראות סרט טוב, אני לא חושבת פעמיים ורצה".

אבי טולדנו, פעיל פסטיבלים ותיק. צילום: משה שי פלאש 90
אבי טולדנו, פעיל פסטיבלים ותיק. צילום: משה שי פלאש 90 | אבי טולדנו, פעיל פסטיבלים ותיק. צילום: משה שי פלאש 90

לופנפלד היא מזה שנים חברת המועצה לביקורת סרטים ומחזות, או במילה פחות מכובסת – הגוף שעוסק בצנזורה. “זהו אושר גדול להיות שם", היא אומרת בסיפוק, “מה יכול להיות יותר כיף? אני רואה במועצה בעיקר סרטים, אבל קורה שמזדמן לנו מחזה בעייתי. פעם, כשהסתובבתי ברחוב עם מונקה, עבר על פנינו מחזאי רכוב על אופניים ועצר כדי למחות על פסילת מחזה שלו, שפגע בחיילי צה"ל. סימנתי לו להמשיך הלאה לפני שיהיו לו בעיות עם מונקה".

“אני מאוד אוהבת לצחוק", מעידה על עצמה לופנפלד בביתה הציורי בצפון הישן של תל אביב, שבולטות בו הברקות אדריכליות של בעלה המנוח. “הומור הוא מרפא לכל דבר ואין כמוהו כדי לגרש את העצב". מאחורי ההומור הנחמד מסתתר כנראה עצב שאין לו סוף. עדות אילמת ונוגה לכך היא מודעת האבל לבעלה, שנפטר לפני שש שנים, המודבקת מאז בכניסה לביתה. “פעם", היא נזכרת, "מונקה אמר ששנינו בונים בתים. כלומר, הוא בנה בניינים ואני - בתים של שירים".

לופנפלד, בת בלי גיל, צוחקת ומתבדחת, אבל כותבת ברצינות והמון על גבי כל מה שמזדמן לידה. “אפילו על פנקסי צ'קים. זה עתה כתבתי עם בנותי מחזמר על ילדה אינדיאנית באמזונס. נשבעת שהתחלנו בכך הרבה לפני שבטלוויזיה צילמו שם ריאליטי".

תגיות:
שירה
/
כתיבה
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף