אבל לא רק התעלמות, כניסתם של שחרור וטנג'י לכנסת לוותה גם במעשים. יו"ר הקואליציה גער בהם על שהפריעו לישיבה, ושטרן הגיש תלונה למשמר הכנסת. "הגיעו אלינו עשרה שומרים, שליוו אותנו החוצה לגן הוורדים", משחזר שחרור. "זה היה או שתצאו, או שניקח אתכם בכוח. אז לא הייתה לנו ברירה ונאלצנו למלא את בקשתם".
אחרי שהוציאו אותם החוצה, הפליאו לעשות נבחרי ישראל והחליטו על הרחקתו של שחרור מהכנסת לשלושה חודשים. "התלונה הגיעה עד ליו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, שעשה ישיבה עם משמר הכנסת, ובסופה החליטו על הרחקתי", מספר שחרור. "בכנסת ישראל בטוחים שאנחנו בצפון קוריאה הקומוניסטית ולא בישראל הדמוקרטית. הם ניסו לחקור אותי והתקשרו אלי כל הזמן, אבל סיננתי אותם, כי אין להם סמכות לעשות זאת. בעיניהם הפכתי להיות אויב הציבור".
ה"איש מלמטה" הוא חלק מפרויקט שעליו עמל שחרור, הנושא את השם "סיכות אהבה", ובו, בין היתר, יש שיר שהוציא עם אלונה דניאל, הנושא את שם הפרויקט ועוסק בחיפוש אהבה דרך המקלדת וכן השיר Hold The City, שכתב לנדב גדג' והתברג לפלייליסט של גלגל"צ וגרף חצי מיליון צפיות. אבל בעיקר יהיו בו שירי מחאה שעוסקים במצב הרעוע בארץ.
"אני חושב שאמנים קצת מסתתרים ומפחדים שיתייגו אותם, ולכן הם לא עוסקים במחאה", הוא אומר. "אבל לא צריך לתת לצל לתפוס את כל הבמה, וצריך לשמוע עוד קולות באמנות".
ההיבט החברתי של שיריו ניטע בו כשהיה כתב הרווחה וכתב המגזין של חדשות ערוץ 2. אז נתקל בעוולת הרווחה. "כתבתי את השיר 'האיש מלמטה' כשהייתי עיתונאי, כדרך להתמודד עם המראות", הוא מספר. "החלטתי להביא את השיר לכנסת, כי יושבים שם אנשים מנותקים, שלא רואים את מה שאנחנו, אנשי מעמד הביניים, נתקלים בו מדי יום. אני לא מדבר רק על מפלגת השלטון, אלא על כולם. זה חוצה מחנות. יותר מעניין אותם להתעסק בזוטות ובמאבקי כוח פוליטיים ולא בעוני וברווחה. אני עצמי נכמר לבי למראה פושטי היד, ואני מוצא את עצמי מוציא מדי יום כ־20 שקל לקבצנים. 600 שקל לחודש היא לא הוצאה קטנה למישהו ממעמד הביניים".
שחרור עצמו מגיע מבית אמנותי. אמו היא המשוררת ציפי שחרור. "כילד הייתי מאוד מושפע ממשוררים שנכנסו ויצאו מהבית, כמו נתן זך, רוני סומק ויונה וולך. כששאלו בכיתה למה התכוון המשורר, אני שאלתי את המשורר", הוא אומר בחיוך.
התרעות פיקוד העורף