מעבר לכישרון האדיר וליכולות הווקאליות הנדירות, ספקטור היא אמנית שקשה להגדיר. כל שיר שלה הוא מופע קטן שבו היא מלהטטת בקולה ובנגינתה, מסרבת לקחת את הדרך הברורה מאליה, מנפצת תקרת זכוכית בלתי נראית. התוצאה היא ערב־רב של קולות ותחושות שמזכיר קצת את פיונה אפל, נשמע קצת כמו טורי איימוס, מהדהד לעתים את סוזן וגה, אבל בעצם לא דומה לכלום. ספקטור תמרנה בהופעה בין פסנתר הכנף לבין הגיטרה החשמלית ("אני לא באמת יודעת לנגן בגיטרה. זה מה שקורה כששמים לנערת פסנתר גיטרה ביד"), וגם אמרה בדיוק מה היא חושבת על המאורעות האחרונים בארצות הברית ("הפאקינג־נאצים חזרו, וכל כך מוקדם! מי היה מאמין") .
כשהיא יורדת מהבמה סופית, לוקח זמן לקסם להתפוגג. ואולי אין כמו מילות השיר Fidelity כדי לתאר את הקושי להשתחרר מכבליה של ספקטור: I Hear in my Mind / All of these Voices / I Hear in my Mind/ All of these Words / I Hear in my Mind / All of this Music/ and it Breaks my Heart.
התרעות פיקוד העורף