בשיריו, יאלו מעדיף להביא את המציאות, כפי שהוא חווה אותה, היישר אל תוך אוזני המאזינים: "בוא נגיד שתמיד הייתה גזענות. היא תמיד תהיה ותמיד תשפיע. אני לא מרגיש את זה על הבמה כמוזיקאי, אבל זה משהו שתמיד קיים. הבתים ב'היילוגה', שהוצאתי לפני שנתיים, למשל, הם מחאתיים. אתה לא יכול להתעלם מהתחושות שלך ומהמציאות ולא להתייחס לכך. אבל אני מנסה בשירים להעביר את התקווה שאסור להישבר ולהיכנע לגזענות, באשר היא".
האופטימיות, האנרגיות החיוביות ושמחת החיים, שאופפות את יאלו בשיריו והופעותיו, הפכו אותו לאחד המוזיקאים הראשונים, שהצליחו להחדיר מוזיקה אמהרית אל לב הקונצנזוס. "אולי הזמן והתקופה חופשית יותר", הוא מנסה להסביר, "כמו גם העובדה שיש לך ערוצי שידור משלך - יוטיוב, פייסבוק, רשתות חברתיות, שמאפשרים לאנשים להחליט ולבחור אם לשמוע אותך או לא. היום אתה יכול לכפות על הרדיו להשמיע אותך, כי דברים קורים ומצליחים, והם לא יכולים להתעלם ממך. עבודה ברשתות החברתיות זאת עבודה".
מחר ישיק יאלו אלבום סולו ראשון (הנושא את שמו), וחודש לפניו הוציא לתחנות הרדיו את Selam, סינגל מתוכו בשפה האמהרית: "כתבתי את השיר לפני פחות משנה. נוצר מצב שבו חבר קרוב אלי היה בבית החולים, ולא ידעתי אם הבן אדם ישרוד את הלילה. אז כתבתי באמהרית: 'שהלילה הזה יעבור בשלום', שזה פזמון השיר, וכך, מסיטואציה לא נעימה, נולד שיר אנרגטי ושמח".
שרת פעם בעברית?
"כן, שרתי בפרויקט תפילות לאחרונה. היה מעניין, אבל זה עדיין מוזר לי. אולי אשיר שוב בעברית בעתיד".