הסינגל כולל ביצוע נהדר, רומנטי ושרמנטי ועיבוד עכשווי מאוד, אך הלחן והפזמון אינם מצליחים להתרומם או לשבות את האוזן בהאזנות רצופות חוזרות ונשנות.
מדובר במונולוג שלו אל אהובתו והצהרתו: "שר לך בחלון ערס אבל פואטי", הומור סטריאוטיפי עצמי ושנון שבאמת ממחיש את הטקסטואליות המחשבתית שקצת מאפילה על הבנאליות של שירי האהבה הסטנדרטיים והולמות היטב את קולו ואג'נדתו המוזיקלית של לוי.
בואו נניח לרגע בצד את העובדה ששם השיר נשמע כמו כל שיר אחד שלו, במידה והוא היה כולל לחן קליט ותופס - הוא היה יכול לעמוד בשורה אחת עם שאר שירי האהבה המצליחים של לוי, אך הפעם, זה לא המצב. פספוס.