ירון גרשובסקי היה מילדי הפלא של המוזיקה הקלה בישראל של המחצית הראשונה של שנות ה־70: פסטיבלי זמר, תוכניות רדיו וטלוויזיה, ליווי כוכבי התקופה ולהיטים. בכולם ניכר רישומו המוזיקלי המהוקצע של גרשובסקי, שבראשית שנות ה־20 שלו הגיע כאן לצמרת. לפתע נעקר מהנוף בארץ, ובניגוד לאי־אלה מעמיתיו שיצאו לתפוס אמריקה, לא חזר.
ב־8 באוגוסט יופיע גרשובסקי, שבעצם מעולם לא נעלם, באמפיתיאטרון וואהל בגני יהושע בתל אביב, עם הרכב הג’אז האמריקאי האגדי “מנהטן טרנספר”, שאותו הוא מנהל מוזיקלית כמעט 40 שנה, ובהופעותיו הוא נראה תדיר צמוד לפסנתר.
מבחינתו של גרשובסקי (68), אז פסנתרן בהרכב של הסקסופוניסט פרעה סנדרס, שגם שיתף פעולה עם הזמר ריצ’י הייבנס, חייו השתנו באחת אי־אז ב־79’, כשירוסלב יעקובוביץ’, שתקופה קצרה ניהל מוזיקלית את “מנהטן טרנספר”, צירף אותו ללהקת הנגנים שליוותה את ההרכב. כשיצא באותה שנה בחזרה לישראל, העביר יעקובוביץ’ את המפתחות לגרשובסקי, שמאז שומר עליהם כעל בבת עינו.
“בכלל לא תכננתי להישאר בארצות הברית”, מציין גרשובסקי בשיחה אל מעבר לאוקיינוס. “זרמתי עם איך שהחיים לקחו אותי. כשבאתי להרכב הזה, שנוסד ב־72’ ושניים ממייסדיו, אלן פול וג’ניס סיגל, שרים בו עד היום, לא שיערתי שזה לתמיד. איכשהו יצא שמאז שהתיישבתי בפסנתר שלצדם לא עזבתי אותם. "מנהטן טרנספר" מהווה תופעה בג’אז כהרכב של ארבעה קולות, המשתלבים בהרמוניה מלאה. זהו הרכב שלא דורך במקום ופועל בסגנונות שונים, מסווינג וביפופ, ועד מוזיקה ברזילאית. זמרי ההרכב מפורסמים בווקליזות שלהם, כשהם מבצעים בקולם קטעי סולו של כלי התזמורת השונים. אנחנו מופיעים בכל העולם, אבל מטבע הדברים חשובות לי במיוחד ההופעות בארץ, שהן בשבילי גולת הכותרת, ובכל פעם הן נותנות לי הזדמנות למלא את המצברים. אתה יכול להוציא את הבן אדם מישראל, אבל לא להוציא אותה ממנו. ככל שאני זמן רב מחוצה לה, כאן תמיד
מבחינתי יהיה הבית שלי והמקום שבו חי האח היחיד שלי, צביקה, שהוא פסנתרן מעולה וממנו קיבלתי את ההשראה לעסוק במוזיקה”.
התרעות פיקוד העורף