כשיוני פוליקר מבצע את "עזה 2", שירו החדש, אי אפשר שלא להיזרק אחורה במנהרת הזמן לסבנטיז, לאייטיז ולניינטיז, לימי הזוהר של הגראנג'־רוק ולחוש את הגיטרות המייבבות־לוהטות בין אצבעותיו כשהוא שר: "בואי יא אמאל/ בואי בלי אבל/ אני לא מהמוסד/ לא מאף אחד/ בואי לעזה 2/ נלך רחוק/ הכי עמוק שאפשר/ נעבור על החוק בקטע מותר/ נלך רחוק/ אין דת / אין צבע אדם / את פשע מושלם/ גר בעזה 2".
"'עזה 2' זה שם של רחוב ביפו", מקדים פוליקר להסביר למי שיטעה לחשוב שהשיר מדבר על רצועת עזה. "השיר מתאר בצורה הכי אמיתית את החיים ביפו; את היחסים התוססים שכל הזמן משהו מתפוצץ או נשרף בה, רעשי אמבולנסים ופול אקשן. בקיצור, החיים הלא קלים ביפו".
התרעות פיקוד העורף