צלילי עבר יקבלו היום חיים חדשים בחיפה, כשבשכונת כרמליה תיחנך כיכר על שמו של המלחין עמנואל זמיר, מנותני הטון בזמר העברי בראשיתה של המדינה, שב־62' נהרג בתאונת דרכים מחרידה על כביש החוף והוא בן 37 בלבד.
אם תורשה לי אמירה אישית, כאחד מילדי שנות ה־50, שיריו של זמיר, בהם "ערב שח" (על פי הבאר), "מגדים", "אל אדמות לכיש", "באר בשדה", "בפאת הכפר" ועוד, היו הפסקול של ילדותנו ושרנו ורקדנו אותם מבוקר עד ערב.
זמיר, בן למשפחה פתח תקוואית מרובת ילדים, ירש את הנטייה למוזיקה מאביו, פרדסן חובב חזנות, והושפע מאוד מצלילי המזרח שבקעו מכפרי הערבים בסביבת מגוריו. עם החלילית, שלעתים דומה היה שהיא לא משה מפיו, זמיר היה פעיל בחיי החברה ב"מלאבס" ואף ניגן בתזמורת כלי הנשיפה העירונית.
בד בבד עם לימודיו בסמינר למורים בירושלים ובאוניברסיטה העברית, נהה לבו אחר טיולים בחיק הטבע, שהצמיחו את שיריו הראשונים. לצד ההוראה, בהשראת אחיו דוד, רועה בקיבוץ מרחביה, השתלב בהווי הרועים בעמק יזרעאל, שמצא את ביטויו בשיריו.
במלחמת העצמאות הקים זמיר חוליות נגינה וזמר. כשהוקם הנח"ל, יצר (מילים ולחן) את המנונו, "מגל וחרב", והיה קצין האמנות הראשון של הנח"לאים. אחרי שחרורו מהצבא והשלמת לימודיו באוניברסיטה העברית, התמסר זמיר למימוש המשימה המוזיקלית שלקח על עצמו. "הטרובדור של הזמר העברי", כך כינו את המלחין הצעיר, שהתרוצץ בטנדר "ויליס" ירוק בכל קצות הארץ, במאמציו להפיץ את הזמר הזה.
התרעות פיקוד העורף