רון שובל: "כולם רוצים ריאליטי, סירבתי להמון כסף. בלי חזירות"

אחר כך הזמין שרעבי את שובל לבצע איתו את הלהיט מראשית הסבנטיז - "פמלה". "אחרי אותה הופעה של שנינו ב'סיבה למסיבה', שבה בעז סיפר לרבקה'לה שאני בן טיפוחיו וביצענו את 'פמלה', כבר לא יכולתי להסתובב בחופשיות ברחוב", נזכר שובל, "היה 100% רייטינג לתוכנית הזו. כולם הכירו אותי".

בראיון שנתן שובל אחרי אותה הופעה, סיפר הנער בן ה־15: "החברים, המשפחה ואפילו מנהל בית הספר מאוד מפרגנים ומעודדים. השירה באה לי טבעי ואפשר לנתב את העבודה לשעות אחר הצהריים והלילה, כך שלא אזניח את לימודיי". טוב, הוא היה עסוק אז בעבודה, מאחוריו כבר אלבום אחד שאותו הוציא שנתיים קודם לכן, בבר מצווה.

אחרי שביצע ב"סיבה למסיבה" דואט עם שרעבי, נתן לו הזמר הוותיק את הבמה כדי לשיר שיר חדש מתוך אלבומו השני, שעמד לצאת לאור. את השיר "לפעמים" יצרו עבורו שני מוזיקאים אלמוניים אז, ארקדי דוכין ומיכה שטרית. "זה היה השיר האחרון שהגיע אלינו, רגע לפני שסגרנו את האלבום", משחזר שובל, "ישבתי במשרד של האמרגן שלי ומפיק האלבום, אהוד שמר, ופתאום נכנס ארקדי דוכין, שבאותה תקופה לא היה לו כסף לאכול. הוא השמיע לנו כמה שירים שכתב, ושר לנו את הגרסה שלו ל'לפעמים'. מיד נדלקנו על השיר, אהוד שילם לו 100 דולר והשאר היסטוריה. היום השיר הוא חלק מהרפרטואר של ארקדי דוכין ומיכה שטרית בהופעות שלהם".

כש"לפעמים" יצא - עוד לפני שהפך ללהיט, יצא אמרגנו של שובל נגד עורכת מצעד הפזמונים של רשת ג' עפרה הלפמן. "אני משקיע הון ומביא לעפרה שיר של רון שובל שכתבו ארקדי דוכין ומיכה שטרית מ'נטאשה' בעיבוד מערבי לגמרי, ומה היא אומרת לי? שהשיר נשמע לה מזרחי מדי למצעד בגלל ה־ח' וה־ע' של רון", אמר בראיון ל"מעריב" ביולי 1989. "הגיע הזמן להפסיק את הסטיגמות האלה. לא ייתכן שמה שטוב לכל העם, לא יהיה טוב לעפרה הלפמן". שובל מצדו ניסה להוריד את גובה הלהבות. "אני לא מרגיש מקופח", אמר בראיון שהעניק חודש אחר כך.

שובל נולד וגדל בשכונת נווה עופר בתל אביב למשפחת שובלי, משפחה תימנית אסלית מכרם התימנים. דודו, שלום שובלי, היה מנהיג להקת השובלים, שעיצבה את המוזיקה המזרחית בארץ בשנות ה־50 וה־60 והשפיעה על אומנים כמו צלילי הכרם, צלילי העוד, חיים משה וזהר ארגוב. "תמיד נמשכתי למוזיקה", מספר שובל, "כילד קטן, באירועים משפחתיים כשכל הילדים היו הולכים לרקוד, אני הייתי יושב ליד הנגנים והזמר ומסתכל מה הם עושים, זה דבק בי מאז. לא עניין אותי שום דבר אחר חוץ ממוזיקה. מלבד 'השובלים' שהשפיעו עליי מאוד, היה גם סבי זכרו לברכה, החזן של בית הכנסת בכרם התימנים, שכנראה העביר למשפחה את הגנים המוזיקליים. הוא זה שלימד אותי שירים בתימנית. גדלתי על הפיוטים, השירים והמנגינות של בית הכנסת. זה נוף ילדותי".

את הרגע שבו התחיל את הקריירה שלו הוא יודע לסמן: 1984. הוא היה אז רק בן 11. "ילד פלא", לדבריו. "כבר מילדות אהבתי לשיר, אבל באותו זמן התחלתי להופיע בחפלות רשמיות שאבא שלי נהג להביא אותי אליהן", הוא משחזר. "באחת החפלות, שנערכו בכרם התימנים, הייתה אהובה עוזרי. אהובה, חברה קרובה של המשפחה, גילתה אותי בעצם. היא דיברה עם אבא שלי והתחילה לקחת אותי להופעות תחת חסותה, יחד איתה ועם יהודה קיסר. נתתי הופעות של 45 דקות בחתונות ובבר מצוות, והייתי מעין זמר אורח בהופעות של אהובה. היו לי חליפות כמו של זמר אמיתי, ואמא שלי נהגה לבוא לכל ההופעות שלי".

ב־1985, עוזרי, שהייתה מיודדת עם מנהל חברת התקליטים גלרון, לקחה איתה את בן טיפוחיה הצעיר לאודישן. "שיחקתי כדורגל בשכונה, כשפתאום אהובה עוזרי ואמא שלי באו עם הרכב למגרש, אספו אותי והקפיצו אותי הביתה להתקלח ולהחליף בגדים", הוא נזכר. "משם ישר למשרדים של גלרון. ישבנו במשרד של מנהל החברה, אהובה ביקשה ממני לעלות על הכיסא ולשיר. שרתי לו באקפלה שיר ים תיכוני ולמזלי מצאתי חן בעיניו והוא החליט להפיק לי תקליט. הוא רצה לעשות ממני 'חוזליטו' הישראלי".

שנה אחר כך, בהיותו בן 12, יצא אלבומו הראשון "נעורים", כשעל עטיפתו הוא עוד נקרא "רון שובלי". את מרבית השירים באלבום כתבה עוזרי במיוחד עבורו, למעט "יום מן הימים" (מילים ולחן: יאיר מדינה) וקאבר ל"פזמון האגודה", שיצר אורי שבח לצמד העמרנים בסבנטיז. יגאל חרד היה אמון על העיבודים המוזיקליים באלבום. "מי שניגנו באלבום הזה היו חברי להקת ברוש המיתולוגית. המוזיקאים הכי טובים שיש לקחו בו חלק", מציין שובל, "אבל הוא לא הצליח כל כך ברדיו, למרות שבקרב חובבי הז'אנר הוא התקבל יפה מאוד".