קורונה זה עצוב? חזרה אל שירי הדיכאון של שנות ה-90

בתחילת שנות התשעים החל להתפתח "מתחת לראדר", ז'אנר מוזיקלי חדש במחוזותינו. שירי הנשמה שהגיעו ביבוא ישיר מטורקיה אומנם קוטלגו כשירי דיכאון, אבל הפכו ללהיט בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב ובפריפריה

דודי פטימר צילום: דודי פטימר
עופר לוי, אבי ביטר
עופר לוי, אבי ביטר | צילום: מקס ילינסון,אמיר מאירי

חוקר המוזיקה דודי פטימר חזר לתור הזהב של מוזיקת הקסטות, והביא לנו את הסיפורים הגדולים מאחורי השירים שכיכבו כמעט בכל בית באותה התקופה. פטימר לא שכח להפתיע אותנו עם ראיונות נדירים, והבטחות מרגשות מהזמרים שכולנו זוכרים כמו אבי ביטר, ליאת בנאי, יוסי עדן, תמיר גל, ועוד רבים וטובים.

ימיה הזוהרים של המוזיקה המזרחית בישראל החלו בסוף שנות ה־70, ובמהלך שנות ה־90 היא כבר ניצבה בגאון על במת המיינסטרים הישראלי. אף אחד לא הכין את כוכבי הזמר של אותם ימים לכניסתה של המוזיקה הטורקית. אומני הז"אנר החדש כמו אבי ביטר,  החלו לככב בסרטים שהפכו לקאלט כמו "מבט כואב", "שלום לך סיגל", ו"קורבן האהבה", ובו זמנית החלו לספק שורה ארוכה של להיטים שגרמו לכל מתבגר באותה התקופה להאזין לשירים, ולדמוע מהתרגשות.

השמות הגדולים של המוזיקה הטורקית פרצו את כל הגבולות, וכבר מזמן יצאו מהתחנה המרכזית הישנה בתל אביב לטובת מקומות יותר מעונבים כמו היכל התרבות או מועדון הסינרמה.

בפודקאסט החגיגי חזר דודי פטימר לתקופה הזו, וניסה להבין מה גרם לשיר של עופר לוי או זהבה בן להצטייר כשיר דיכאון, ולמה שיר קודר ומלנכולי של אריק אינשטיין לא נתפס כזה, אבל גולת הכותרת של שעת "שירי הבכי והיגון" היא העובדה שפטימר ראיין בשידור את מיטב כוכבי הז"אנר: אבי ביטר, תמיר גל, משה כהן, ליאת בנאי ויוסי עדן. חלקם נעלמו מתשומת הלב הציבורית במשך שנים רבות, אבל בשיחה מרגשת במיוחדת חזר עימם לתקופת הזוהר שלהם, לביקורות הרבות שקיבלו, ואף בדק מה מעשיהם בימים אלו.

תגיות:
דיכאון
/
דודי פטימר
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף