רגע אחרי שחגג יום הולדת 80, מצא את עצמו השחקן, הזמר ואייקון התרבות יהורם גאון, מתמודד, ככל אחד מאיתנו, עם חלום בלהות שכמותו לא חווה מעולם: הנגיף קורונה. ההופעות הרבות בארץ ובחו"ל בוטלו, צילומי תוכניות הטלוויזיה נדחו, פרויקטים עתידיים הוקפאו, והגעגועים לפגישה עם הילדים והנכדים הולכים וגוברים ככל שעובר הזמן.
"זה נורא מאוד", אומר גאון בתחילת שיחתנו, "קודם כל אני חלק, לא רק מעם, אלא אני חלק מכדור ארץ שלם שנאלץ להתמודד עם זה. ממרום שנותיי, בהן מלחמת שחרור ורעב של מצור וצנע ומלחמת יום כיפורים ומה לא, דבר נורא שכזה, אפילו לא בחלומות הכי מסויטים לא העליתי בדעתי. אני לא חושב שמישהו במאה האחרונה חווה אי־פעם מגיפה. אומרים שיש מגיפת שפעת החזירים וכו' אז למדנו להתייחס לזה בשוויון נפש, אבל מגיפה מגיפה, כמו בימי הביניים, זה משהו שהיה בעבר הרחוק. חשבתי שבמאה שלנו, עם הרפואה המודרנית וההייטק שנכנס לכל ענייני המדע והרפואה, זה כבר לא קיים, זה איננו. והנה זה ישנו, חוזר במלוא כוחו, נגיף. זה טפיל, דרגה יותר נמוכה מחיידק, שעושה מכל העולם צחוק ומכניס את כל העולם למתח, משעבד עולם שלם, זה לא צחוק".
בפברואר האחרון התבשר גאון על הבחירה בו כיקיר העיר ירושלים, העיר המזוהה עמו מכל, העיר שבה נולד, גדל והתחנך, שעליה שר לא מעט משיריו ("מעל פסגת הר הצופים", "אור וירושלים", "ציון תמתי" ו"בשערייך ירושלים") ועליה יצר וביים שלושה סרטי קולנוע ("אני ירושלמי", "מטולדו לירושלים" ו"כבר לא ירושלמי").
"ירושלים זה לא מקום, ירושלים זה אופי. אם נולדת בירושלים, אז אתה ירושלמי לכל החיים. גם אם תעבור לגור בטימבוקטו. אבי, משה דוד גאון, היה בוגר המחזור הראשון של בית המדרש למורים העברי ועבד אחר כך בעיריית ירושלים, ואני גם עבדתי בעיריית ירושלים כחבר מועצת העיר ומחזיק תיק התרבות בה וביימתי וכתבתי שלושה סרטים על העיר והקדשתי לה אותם. העשייה שלי ברובה היא ירושלים. לקבל אות מהעיר ירושלים זה בשבילי משהו ייחודי ומשהו שסוגר את כל המעגלים של חיי".
לאורך השיחה עמו אי אפשר שלא לשמוע את ההתרגשות העזה בקולו של גאון כשהוא מדבר על בית אביו בשכונת בית הכרם שבירושלים. "הבית הזה הוא הכל עבורי. אני הבית הזה", הוא מדגיש, "אני הולך אל הבית הזה, ממנו ואליו, כל ימיי. הבית הזה הוא אבי, הבית הזה הוא אמי, הבית הזה הוא תרבות לדינו, הבית הזה הוא המסורת, הבית הזה הוא החגים. בכל חג היה אושר ועושר תרבותי עצום. חבל לי על הילדים החדשים שנולדים ולא יודעים בדיוק מה זה פסח ומה זה חג השבועות ומה זה ט"ו בשבט. חגגנו כל חג כזה במיצוי מוחלט של הבנת החג ולמה הוא חג ולמה חוגגים אותו, ואם צריך פירות בט"ו בשבט ולשבת על הרצפה בתשעה באב. הילדים של היום מכירים את החגים אבל לא בצורה החווייתית האמיתית כפי שבעבר חווינו אותם. כל החוויות האלה נוצקו לתוך נשמתי כך שבסופו של דבר, סך הכל שלי זה הבית הזה שבירושלים".
לטבילת האש בקריירה הענפה שלו זכה כשהתגייס בשנת 1957 ללהקת הנח"ל, המובילה שבלהקות הצבאיות דאז, שבה שירת לצד גברי בנאי, ישראל (פולי) פוליאקוב, עליזה רוזן ואחד, אריק אינשטיין. גאון התקבל ללהקה בעיקר כשחקן ופחות כזמר. "אריק קיבל לשיר את הסולו הראשון לשירם של יחיאל מוהר ויוחנן זראי - 'רוח סתיו' ואורי זוהר, במאי הלהקה באותה תקופה, ייעד לי לשיר משפט אחד: 'היי בובה מותק, בואי לרקוד'", הוא מספר. "שרתי את השורה הזו וכנראה שזה לא היה בדיוק כפי שאורי רצה שזה יושר, אז הוא אמר לי: 'תגיד את זה במקום לשיר, כדי שזה יהיה יותר דרמטי'. אז בשיר הראשון שקיבלתי תפקיד בו, אמרתי את הטקסט ולא שרתי אותו".
עם שחרורו מלהקת הנח"ל פנה לקריירת משחק בתיאטרון הקאמרי ("כנרת, כנרת") והצטרף ללהקת התרנגולים בבימויה ובניהולה האומנותי של המנטורית שלו, נעמי פולני. גאון השתתף בתוכניתה הראשונה של הלהקה המצליחה וקולו בלט בשירים כמו "אין כמו יפו בלילות", "זאת מרחוב פנורמה", "ערב במסחה" ו"זמר אהבה לים".
בהמשך השתתף בהרכב ההצגה של מועדון "החמאם" ביפו - "שורש כל רע" - וזכה לסולו בשירים "הנשים" ו"דון פרנצ'סקו". ב־1964 חבר לחברו מלהקת הנח"ל, אריק איינשטיין ולבני אמדורסקי, ועמם הקים את שלישיית גשר הירקון, שנחשבת לאחד ההרכבים המשפיעים ופורצי הדרך בזמר העברי, כשקולו של גאון בלט בשירים כמו "איזה יום יפה", "אהבת פועלי הבניין", "כשאור דולק בחלונך", "סרנדה לך" ו"לילה בחוף אכזיב".
ב־1965 הוציא את תקליטון הסולו הראשון שלו - "קיץ אחד של כושר", ששיר הנושא מתוכו זכה להצלחה רבה, ובמקביל החל לעבוד יחד עם המוזיקאי שמעון כהן על אלבומו הראשון - "כל העיר מרכלת עלינו", ובעידודו של כהן החל לראשונה גם להקליט שירי לדינו במסגרת הקלטות בקול ישראל.
"לא הערכתי את הלדינו באותה תקופה כמו שהערכתי זאת אחרי כן", מודה גאון. "שמעון כהן, מוזיקאי נפלא ונהדר, פנה אליי יום אחד ואמר לי: 'בוא נקליט שירים כאלה שאתם שרים במשפחה מסביב לשולחן, כמו שאנשי הלדינו בני עדות המזרח שרים'. אני זוכר שאחזה בי בושה ומבוכה כזו של: 'מה, לשיר ולהקליט עם תזמורת את 'צור משלו אכלנו'?'. כל הארץ שרה אז שירים רוסיים ושירי תנועות נוער, ולבוא פתאום עם רומנסה ספרדית גרם לי להיות נבוך ולפחד מאיך שזה יתקבל".
בשנת 1966 זכה גאון לפריצת הדרך המשמעותית הראשונה בקריירת הסולו שלו כשנבחר לגלם את התפקיד הראשי במחזמר המצליח "קזבלן", שבהמשך הפך גם לסרט פולחן. "אני חושב שעד 'קזבלן' הייתי בעיקר בלהקות והרכבים ומ'קזבלן' הרגשתי בטוח מספיק לשיר בעצמי ולעשות תוכניות יחיד רבות ולביים בעצמי", הוא אומר. "אחרי 'קזבלן' בפירוש הרגשתי זאת. הצגה שמוצגת 606 פעמים נוסכת בך ביטחון ללא ספק. אם אחרי 600 הצגות אין לך ביטחון, אז לך הביתה".
מי שב־41 אלבומיו חתום על עשרות קלאסיקות נצחיות בזמר העברי, כיכב ב־15 סרטים עטורי שבחים והשתתף באין ספור תוכניות טלוויזיה והצגות תיאטרון, מסביר כי למרות הניסיון הרב ומעמדו המבוסס, עדיין מרגיש את הפרפרים בבטן לפני עלייתו לבמה.
לאחרונה, הקליט גאון מספר שירים חדשים, שהבולט בהם יצא לרגל יום הולדתו - "אם רק תסכימי", שכתבה עדית פאנק והלחין עידן רייכל, שיר שזכה לחיבוק בתחנות הרדיו השונות ובעצם מבטא את הלך הרוח של גאון כמי שדואג להתעדכן באופן מתמיד לצו השעה.
"בגלל שאני חלק מתעשיית המוזיקה אני עוקב אחרי כל השירים החדשים שיוצאים ואני חייב גם להכיר את כל הפלטפורמות", הוא אומר, "זה חלק בלתי נפרד מהעיסוק שלי".
התרעות פיקוד העורף