"אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם לא הייתי עובר אצל יוסי את מבחן הקפה", אומר בר-גיורא. "זה היה מטורף איך ידע להכיל אותי, דג-רקק כפי שהייתי אז, שישב מולו כולו נרגש, אל תשאל עד כמה. זאת, לאחר שהמפיק רפי קינן הפגיש אותנו כדי לבדוק אם יוסי ירצה בי כמלחין המוזיקה שתעטוף את 'פגישה לאין קץ', אלבום שבו הקריא משיריו המוכרים של אלתרמן. יוסי, שהתגלה לי אז כאיש צנוע ומצחיק, הרשים בענייניות שלו כשדי מהר סגר עניין".
אם על-פי רוב נגזר דינם של פסקולי סרטים להישאר ברקע, בר-גיורא סבור שלא פעם יש טעם להעניק להם חיים משלהם. את פסקול הסרט התיעודי "להאיר את יוסי" הוא מוציא כאלבום לאחר שעשה כן בעבר עם הפסקולים שהקליט ל"הכוכבים של שלומי" ול"אביבה אהובתי", שני סרטי הלהיט של שמי זרחין. לפני שנתיים אף הוציא את "תמות" (ת' בצירה), אלבום אוסף מהמוזיקה שלו לסרטים.
לעומת שלושת האלבומים שהפיק מוזיקלית בשנותיו האחרונות של בנאי, נאלץ הפעם לפעול בהיעדרו של המאסטרו. "אמנם יוסי חסר לי כעת, אבל עזר לי ה'דוקטורט' שעשיתי על הקול שלו בשעות הרבות שצברתי לצידו כדי לעצב למוזיקה לסרט טון תיאטרלי מריר-מתוק, קצת עצוב, קצת בקריצה; קול שיכול לרגש אותי עד דמעות", מעיר בר-גיורא.
"מבחינתי, אין הבדל בין הסוגות השונות ומוזיקה היא מוזיקה בכל מקום", מבהיר בר-גיורא, הצמוד לפסנתר מגיל תשע ובנעוריו החל את הקריירה כפסנתרן בפיאנו-ברים בירושלים. "מה שאני מלחין לסרטים ולסדרות נועד לעזור לרתק את הצופים למסך, בלי לנסות לגנוב את ההצגה ממה שמוקרן עליו. אותי, מוזיקאי המעדיף ליצור מתוך דיאלוג כן, עמוק וישיר, לא ימצאו במשחקי אגו שמהם אני בורח. כשיש אגו, היצירה נופלת כמו סופלה שיוצא ממנו האוויר החם".
בר-גיורא חי בעולם של צלילים. "מגיל 12 יש לי 'מחלת הנפש' של הלחנת מוזיקה ולה אני נתון כל-כולי", מעיד על עצמו מלחין המוזיקה לסרטי קולנוע כמו "ההסדר" בבימוי יוסף סידר, "לא בת 17" (יצחק ישורון), "חלומו של הנרי" (איתן גרין), "החוב" (אסף ברנשטיין) ועוד לצד שורה ארוכה של סרטים תיעודיים ובראשם "סאלח, פה זה ארץ ישראל", סרטו המוחמא של דוד דרעי. בר-גיורא הוא גם מלחין המוזיקה המקורית לסדרת "אבודים" של דרעי וצופית גרנט ולדבריו, אין לו טענות על שהם נודדים עם צילומי הסדרה ברחבי העולם כשהוא נשאר ליצור באולפן הצנוע שלו.
אם לחזור אל יוסי בנאי, שנתיים לאחר שנפגשו ב"פגישה לאין קץ" הוא הפיק לו מוזיקלית את אלבום השירים האחרון שלו, "לאט", בניהולו המוזיקלי של רפי קינן. לאלבום הזה, שבין מלחיניו היו אהוד בנאי, שלום חנוך, ארקדי דוכין, יהודה פוליקר, אילן וירצברג ואביב גפן, תרם בר-גיורא שני לחנים. אחד מהם, "ציור של אהבה", היה דואט של בנאי עם ריטה, שהיה מבוסס על פרלוד של שופן ובשני, "אני גר מול המים", ניתן להבחין במילותיו של בנאי הרהורים של אדם בשלהי חייו.
האקורד האחרון של שיתוף הפעולה בר-גיורא את בנאי נרשם כשנה וחצי לפני מותו של זה, ב-2006. "יוסי בנאי קורא תהלים" קראו לאלבום, שגם הוא היה ביוזמתו ובניהולו האמנותי של רפי קינן. "זה היה אתגר מפחיד למצוא דרך לעטוף בצלילים את הקול הכה מזוהה עם 'עמוד האש' עם פסוקיו של דוד המלך".
התרעות פיקוד העורף