"כבר כשעבדנו על הספר הקודם, הרגשנו שיש מקום לספר-המשך", מספר רודנר. "השתכנענו בכך כשהגענו לתרגום הבית החמישי של 'הבה נשיר', שירו של איציק מאנגר, שם נכתב: 'על בנות אומללות, שעם קיץ זורקות/ את ממזריהן אל חוץ מדלתן/ וכל עצמותיהן מתוך הפחד חורקות/ פן שוטרים לכלא ישליכו אותן'. אז אמרנו לעצמנו, שליהדות הזאת שניתן לקרוא לה 'יהדות תחתית החבית' וכמו מחקנו אותה מהתודעה שלנו, אנחנו חייבים להקדיש את ספרנו הבא".
מ"תחתית החבית" דלו בני הזוג רודנר מכל טוב. זה כולל מכרים משכבר הימים כמו "אברהמ'לה מלמד", הלא יוצלח הסדרתי, הזכור לטוב מהצגת "איש חסיד היה" ולצידו שירי-עם בלתי נשכחים דוגמת "טום בלליקה" ו"טשירי-בים". אף "המבדיל", השיר שהיה בוקע מדי מוצ"ש ממקלטי הרדיו בימים של טרם טלוויזיה בביצועו העז של אפרים די-זהב עם קריאת "שבוע טוב" שלו מרעידת הקירות, נוכח כאן. "זה בגלל הפרודיה שבשיר, מה שנשאר לאחר שכל פירור אוזל", מסביר רודנר.
"תמר" הוא קורא לה תמיד במלעיל מתנגנת, רווית אהבה וגעגוע. שנה לאחר פטירתה ממחלה, ממש עם השלמת הספר, רודנר מרבה לדבר עליה בלשון הווה. "את התרגום המילולי הייתי מתאים למשקל ולמוזיקה", הוא מעיד. "חשוב לנו שיוכלו לשיר את השירים, שהתווים שלהם נכללים בספר".
בעצם, שניהם מוזיקליים. תמר, אחותו של המשורר אריה סיון, ניגנה בילדותה בחלילית ובפסנתר. לעומת רעייתו שעסקה בעריכה ספרותית, עמוס אהוב לבה, אדריכל במקצועו, תמיד היה קשור למוזיקה. "ציון דרך משמעותי בהקשר הזה קרה לי בנעוריי, כשבראשית 48' באה להקת הצ'יזבטרון לחזרות אצלנו, בגבעת ברנר", הוא משחזר. "בהשפעת שירי הלהקה עברתי לאקורדיון, הכלי שלי עד היום וזה בא על חשבון החלילית, מפוחית הפה והכינור, הכלים שבהם ניגנתי עד אז".
בעקבות השקת "זמר'ל" יצאה משפחת רודנר להופעות. ההורים סיפרו בהן מהסיפורים שמאחורי השירים והכוכב הפרטי שלהם, הבן חמי, שלגביו מזמן כבר לא שואלים "איפה הילד?", הוביל בהן את השירה. בשיר אחד הצטרפו אליו הוריו. "גם אם איננו אנשי במה מקצועיים, אנחנו אנשי במה", מעיר אביו. "וכחובבים אנחנו לא גרועים".
כאן רודנר האב שולף הפתעה לא קטנה. "חמי קיבל הזמנה להופיע בסדרת הופעות בבתי-אבות ומכיוון שהרפרטואר הרגיל שלו לא ממש מתאים, הוא קורא לסדרה 'מופע התרבות של בית ההורים', כשאני איתו עם האקורדיון ובשירה".
התרעות פיקוד העורף