השיר “אהבתיה” הוצע קודם לכן לזמרים כמו יהורם גאון ואבי טולדנו, אך הם לא הבינו את הפוטנציאל שהיה לו. “חשבתי באותה נקודת זמן שהשיר שמאלצי מדי שכן באותה עת הייתי בקטע של שירים יותר עמוקים ורציניים”, מספר טולדנו. וכך קרה שבהמלצת המוזיקאי רפי בן משה, ששימש אז כמנהל מוזיקלי של להקות צבאיות, הלך חנוך חסון, מפיק ועורך פסטיבל הזמר, לראות הופעה של להקת חיל הים כדי לצפות בארצי. חסון התרשם, ולאחר שסיפר ליוצרי השיר כי מצא מבצע לשיר, הוא נתקל בתרעומת מצד הולנדר שלא התלהב מכך שזמר אנונימי יבצע את שירו. אלא שחסון הציב להולנדר אולטימטום: או שארצי יבצע את השיר או שהשיר יוסר מהליין־אפ של הפסטיבל. והשאר היסטוריה.
“בתוכנית הראשונה שלנו בלהקת חיל הים היה לו מתחרה שלרגע חשבנו שאולי יאפיל עליו ויהיה הסולן, אבל בתוכנית השנייה לא היה ספק שהוא הדמות המרכזית. כבר בתקופת השירות בלהקה עשינו חלטורות במועדונים בתל אביב. עם השחרור מהצבא הופענו עם שלמה בהרכב שכלל אותי בגיטרה מובילה וקלידים, את אצ’י שטרו בגיטרה בס, את גבי הרשקוביץ כמתופף, וחלילנית ירושלמית בשם בטסי. שלמה היה בחור יפה, וזה עבד על אנשים, בהופעות היו גילויי הערצה וצעקות של מעריצות. זו הייתה תקופה יפה”.
אחרי הזכייה בפסטיבל הזמר והפזמון נסקו הציפיות, ועד מהרה הוא הוחתם על ידי חברת התקליטים “ישראדיסק” (כיום בבעלות “הד ארצי”), שרצתה להפיק לו אלבום בכורה מיד עם צאתו לאזרחות. עם שחרורו מהצבא, כשבאמתחתו שני שירים (“פתאום עכשיו, פתאום היום” ו”אנחנו לא צריכים”), החל ארצי לפנות לכותבים ולמלחינים וללקט חומרים עבור אלבומו הראשון.
מי שניגנו באלבום, שהוקלט באולפני “קולינור” ברחוב בר כוכבא בתל אביב, היו המעבד המוזיקלי דוד קריבושי (קלידים), יוסי מנחם (גיטרה בס), אריה זכריאש (גיטרה מובילה וגיטרה אקוסטית) ואלי מזרחי (קדם) (תופים), נגנים שכל אחד מהם היה כבר בעל ותק בעולם הפופ־רוק כיוצאי להקות קצב ישראליות. בנוסף, היו גם נגני אולפן של כלי מיתר ונשיפה. על העיבודים היו אמונים קריבושי, בני נגרי שהכיר את ארצי עוד מימי הלהקה הצבאית ודניאל שליט.
“חזרתי מסיבוב הופעות עם שלישיית הגשש החיוור בארצות הברית וקיבלתי טלפון מאבשלום רובין מחברת ‘ישראדיסק’ לעבוד עם שלמה, שאז השתחרר מהלהקה, על האלבום”, משחזר קריבושי. “החזרות נעשו בדירת שני החדרים של ההורים שלי בתל אביב. היה לי פסנתר, וישבנו ועבדנו על השירים. מאוד הושפעתי באלבום ובכלל ממוזיקת הרוק והפופ האמריקאית, ואת זה גם העברתי באלבום הזה”.
“הופעתי עם שלמה במסגרת מופע של אמנים בולטים שנקרא ‘נבחרת החורף’, ולכן כבר הכרתי אותו שם”, מספר הבסיסט יוסי מנחם. “שלמה היה מאוד דעתן, סקרן ומעורב בעבודה על האלבום. הקלטנו את המוזיקה, ואז שלמה היה בא ועולה בשירה על הטייק. הוא תמיד התעניין, הביע דעה ונתן הערות בעבודה כי הוא שאף למקצועיות. הייתה חוויה ועבודה כיפית באולפן. שלמה לא חשב אז על הקריירה העתידית כזמר. ההקלטות באולפן בתחילת דרכו היו מעולות לדעתי”.
השיר הפותח את האלבום הוא “מרקו” (מילים: יעקב רוטבליט, לחן: דוד קריבושי), שיר נאיבי על קשיש בשם מרקו שיושב מהורהר בבית קפה, ועל כוס ערק משחק שש־בש ונאחז בחלום. השיר נחשב ללהיט בתקופה ההיא. השיר “האם עודך יפה”, מלודיה יפהפייה שכתבה והלחינה דפנה אילת, זכה להצלחה במצעדי הפזמונים כשהתברג בעשירייה הראשונה.
נתן יונתן כתב גם את השיר הרביעי באלבומו של ארצי, “זה העולם”, שהלחין יאיר קלינגר. “הדבר הראשון שמשך אותי להלחין את השיר היו המילים הנפלאות של נתן יונתן”, מספר קלינגר. “אהבתי את הטקסט והלחנתי אותו. הפנייה אליי נעשתה דרך ‘ישראדיסק’, ושמחתי ששלמה ארצי הצעיר הוא זה שהקליט אותו”.
השיר החותם את צדו הראשון של התקליט הוא גרסה יותר פשוטה ל”פתאום עכשיו, פתאום היום”, פרי עיבודו של קריבושי. “אני זוכר שכשקיבלתי לנגן את קטע הגיטרה הפותח של השיר, רצינו לעשות מזה משהו יותר צעיר ופחות ממלכתי מאיך שזה נשמע בפסטיבל הזמר, והכל פשוט זרם בהנאה”, משחזר הגיטריסט אריה זכריאש המתגורר בצרפת. “באולפן שלמה היה אז עוד טירון ולא היה מנוסה, אבל הוא היה מאוד קשוב ורצה ללמוד מאיתנו. היה כיף לעבוד איתו כי הוא בא מקצועי וממוקד להקלטות, הוא לקח את זה ברצינות רבה”.
צדו השני של התקליט נפתח עם “האם השלישית”, שהלחינה נעמי שמר למילותיו של נתן אלתרמן, קינתן של שלוש אמהות על בניהן שלא חזרו מן המלחמה. השיר זכה למעשה לשני לחנים שונים: הלחן הראשון הוא של שמר עבור שלמה ארצי בעיבודו של דניאל שליט, והלחן השני נוצר בשנת 1973 על ידי יאיר רוזנבלום עבור להקת גייסות השריון עם הסולנית עירית בולקא.
מאחורי השיר "אנחנו לא צריכים" עומד סיפור מפגשו של ארצי עם הבמאי והמלחין שמואל אימברמן ועם הפזמונאי אבי קורן בצילומי הקליפ לשיר "כשאהיה גדול" באולפני "רול", קליפ בו נראה ארצי בבגד ים מגוחך שר בתוך האמבטיה "שוטי ספינתי". "אמרתי לו: 'אתה הולך להיות כוכב!'", סיפר לי אבי קורן בראיון ב־2019. "זה לא היה בראש שלו.
הוא שאל: 'איך בכלל נעשים כוכבים?', שמואל אמר לו שהוא רק צריך להקליט כמה שירים. הנער אמר: 'מי יכתוב לי שירים? איך מגיעים לזה?', שמואל אמר שיש לו לחן, ושאני אכתוב מילים, ואז הוא נתן לי מנגינה שהייתה לו. נכנסתי עם המנגינה לאחד מחדרי העריכה, התיישבתי שם וישר פרץ לי החוצה שיר שנכתב על חברי לגרעין הנח"ל". אותו שיר כאמור נקרא "יותר מזה אנחנו לא צריכים", שנחשב עד היום לאחת הקלאסיקות הגדולות של ארצי.
השיר “נח”ל ים”, שהלחין קובי אשרת, אז בראשית דרכו המקצועית, למילותיו של יוסי בכר, נכתב על ההיאחזות הידועה שהוקמה על ידי חיילי הנח”ל בשנת 1967, אחרי מלחמת ששת הימים, וניצבה בצפון סיני. “כששלמה עוד היה בלהקה הוא גר בחיפה, כי הבסיס של הלהקה היה שם, ואני גרתי בקיבוץ אפק, אז יצא לנו לנסוע יחד הרבה פעמים לרכבת לתל אביב”, מספר קובי אשרת.
“הייתי נוסע לקבל שיעורי מוזיקה בתל אביב והתחברנו קצת. כשהוא עבד על האלבום הראשון, הגשתי לו שיר שכתבתי יחד עם הפזמונאי והמורה להיסטוריה יוסי בכר, שיר שמלכתחילה ייעדנו לקולו של שלמה. זה היה להיט לא קטן יחסית לתקופה ההיא. יש לי חבר שחולה על השיר הזה ושומע אותו 200 פעם ביום, בגלל שהוא שירת בהיאחזות נח”ל ים”.
“תפילת ערבית”, השיר הרביעי בצד זה, הוא למעשה הפעם הראשונה שארצי הקליט שיר שהוא בעצמו הלחין, לתרגום של יעקב אורלנד. השיר צעד שבוע אחד בצמרת מצעד הפזמונים השבועי, ובמצעד השנתי העפיל למקום ה־13.
בעיתון “דבר” נכתב אז על האלבום: “שלמה ארצי הנחמד אינו ‘כוכב צאן ברזל’ וגם הוא עצמו, וזה חשוב עוד יותר, אינו סבור כך. יש לו קול נעים, חזות תמימה וכובשת, המזל האיר לו פנים ומה שחשוב לא פחות – כפי שמציין אביו על גבי המעטפה – הוא כן. כנותו היא קסמו. הוא זמר מעודן, רך ולירי, זמר בסגנון מיושן במקצת ונוסטלגי במקצת, מה שנקרא בארצות הברית – ‘זמר הפונה במיוחד לנשים’”.
ארצי השתתף בדצמבר 1970 בפסטיבל שירי הילדים הראשון עם “ארץ פומפורנל” ו”נומי ילדה”, כיכב בשנת 1971 בתפקיד ירון זהבי בסרט “חסמבה ונערי ההפקר”, שר ויצר את שיר האליפות הראשון של קבוצת כדורגל בישראל – “מממ־נננ” (מילים: אהוד מנור, לחן: שלמה ארצי), המנונה של קבוצת הכדורגל מכבי נתניה, וחרש את הארץ לאורכה ולרוחבה בהופעות.
בניגוד לאלבום הבכורה שבו הלחין רק שיר אחד, באלבומו השני, “על אנשים” שיצא בשנת 1971, כתב והלחין את מרבית השירים. מה שסימן את השינוי בדרכו המקצועית היה האלבום “גבר הולך לאיבוד”, שהוציא בשנת 1978 וסיים את הקשר המקצועי שלו עם הד ארצי. האלבום, שהיה כן, אמיתי ונטול מסחריות, ממש כמו ארצי של “פתאום עכשיו, פתאום היום”, זכה להצלחה גדולה ונחשב אחד מאלבומי המופת במוזיקה הישראלית עם קלאסיקות כמו “גבר הולך לאיבוד”, “האיש ההוא” ו”את אינך יודעת”.
“שלמה של ‘גבר הולך לאיבוד’ היה שונה לחלוטין משלמה של האלבום הראשון”, מסביר מנחם. “סגרתי איתו מעגל באלבום הזה כי אחרי הנגינה באלבום הראשון לא יצא לנו להקליט ביחד וב’גבר הולך לאיבוד’ כן ניגנתי. שלמה היה יותר מגובש, נחרץ, פורה ואידיאליסט בהקשר ליצירה שלו, והפך להיות שלמה שכולנו מכירים”.
התרעות פיקוד העורף