תמיד גרי היה אומר: 'אני לא מבין למה הם קוראים לרחוב הזה המלך קינג ג'ורג'. מה, קינג זה השם הפרטי, וג'ורג' זה שם המשפחה? תמיד היינו מסתלבטים על זה. הוא היה אוכל מרק שעועית. כשהיינו חוזרים לאולפן היינו נשפכים. גרי היה יושב על הכיסא ונרדם. שעה לא היה לך עם מי לדבר".
במהלך שנות ה־90 ושנות האלפיים עיקר עשייתו של אקשטיין התמקדה בהפקות והקלטות של שירים באולפן, עד לאירוע המוחי ששינה את חייו. "הוא ישב בבית וניסה לקום מהכיסא ואמר שהוא לא מצליח לעמוד", מספר זעירא. "אשתו אורנה אמרה לו שיזמין אמבולנס, אך הוא השיב שלא צריך. כשבתו מיכל ראתה את גרי ככה, היא הזמינה אמבולנס שלקח אותו לוולפסון. קיבלתי טלפון שגרי במצב לא טוב".
לאחר מכן הועבר אקשטיין לשיקום, ובהמשך חזר לביתו. רק אז הבין את ממדי הנזק שהותיר האירוע אצלו: יכולות הנגינה והשירה נפגעו באופן קשה, ובמהרה חדל ליצור מוזיקה. "האירוע שיתק לו פחות או יותר את צד שמאל, ונפגעו לו מיתרי הקול", מספר זעירא. "מפנומן כזה גדול הוא בקושי יכול היה לדבר. היה ממש צריך לקרב אליו את האוזן כדי לדבר איתו". לדברי זעירא, הוא היה אומר: "אני יודע מה צריך לעשות, אבל האצבעות לא יכולות. יצאתי לפנסיה".
אולם לא מדובר היה בסוף פסוק. זמן לא רב לאחר מכן צלצל הטלפון של זעירא. בצדו השני של הקו היה המוזיקאי משה לוי, שהיה הקלידן של להקת "סרט", שבה היה חבר אקשטיין בשנות ה־80, ובפיו הצעה להקליט שיר חדש עם אקשטיין. "הוא וגרי נפגשו בבית ושמעו שירים שאחי הלחין ב־40 השנים האחרונות", הוא מספר. "שניהם בחרו שיר אחד שהיה בג'יבריש, רק לחן ובלי מילים, ושלחו אותו למאיר ישראל ששלח אותו לשלמה ארצי, והוא כתב מילים".
בהמשך שלח אקשטיין לזעירא סקיצה של השיר, שבה מאיר ישראל תופף. הימים היו ימי סגר הקורונה, ולכן כל אחד מחברי הלהקה הקליט בנפרד את חלקו בשיר. "משה לוי הקליט את הפסנתר באולפן בבית, מאיר ישראל את התופים באולפן בבית, מיכה מיכאלי הקליט את הבס באולפן בבית, אבי סינגולדה הקליט באולפן שלו גיטרה אקוסטית, ואני הקלטתי גיטרה באולפן שלי", מספר זעירא. "נסענו לאולפן וניסינו להקליט שירה. היה לגרי מאוד קשה עד בלתי אפשרי לשיר. הוא התעייף מאוד. צלצלתי למשה ואמרתי לו: 'נראה לי שזו גם עייפות, אבל גם עייפות מנטלית. אני חושב שאתה הבן אדם הנכון לעבוד איתו על זה'".
לוי הגיע לאחר כמה ימים אל ביתו של אקשטיין. לאחר מאמץ, הצליחו השניים להקליט את אקשטיין שר את המילים שכתב ארצי. כל חומרי הגלם שהוקלטו צפויים להתלכד לשיר שנקרא "30", בביצועו של אקשטיין. מבחינת זעירא, מדובר בצוואה שהשאיר אחיו. "גרי נפטר ביום שני, ושלושה ימים קודם לכן הוא שאל אותי מה עם השיר", הוא מספר. "אמרתי לו שהכל בסדר ואני מחכה שנסיים אותו. אז הוא אמר לי: 'אתה חייב לגמור אותו'. הלב שלי כמעט יצא החוצה. זו הצוואה שהוא נתן לי".
זעירא אומר כי השיר החדש יהיה רק השלב הראשון בהנצחת פועלו של אחיו. "אני רוצה להנציח אותו בכל דרך", הוא אומר. "האולפן שלי מוקף בכל התקליטים שלו. כל הקירות בבית ילדותו התמלאו בתמונות של התקליטים שלו. בכל דרך שאמצא להנציח אותו, אני אנציח אותו".
זעירא גם מתכוון לפנות לעיריית חולון על מנת שתקרא בעתיד רחוב על שמו של אקשטיין. "הייתי רוצה שיהיה בחולון רחוב על שמו של אחי", הוא אומר. "נפנה לעירייה, ואני מקווה שזו לא תהיה סמטה שכוחת אל. לא הייתי מתנגד שיבנו פה גם כיכר עם פסל של גיטרה, וזו תהיה כיכר גרי אקשטיין. אין שום ספק שמגיע לו. הוא נבחר ליקיר העיר לפני שנתיים. לדעתי, חובה על העירייה להנציח את יקיריה.
"ועכשיו עולה לי רעיון", מוסיף זעירא בחיוך. "אולי כדאי גם לפנות לעיריית בית שאן, הבן אדם בכל זאת העלה את בית שאן על המפה עם השיר שלו 'אני הולך לבית שאן'".
התרעות פיקוד העורף