"לכאורה כנס שפה עברית נשמע לך משהו אפור ומעונב, אבל ההפך הוא הנכון”, אומר המשורר, הפזמונאי והסופר נעם חורב שייקח חלק בכנס הקרוב. “הם הצליחו להמציא את המונח הזה מחדש ולהכניס לזה סקס אפיל, להפוך את זה למשהו סופר־מגניב”. “לשון ראשון”, כנס השפה העברית בראשון לציון שייערך זו שנתו ה־15 בין 8־10 בפברואר, יכלול שלל מושבים ואירועי תרבות שיעמדו בסימן “עברית שלו שלה”, יחסה של השפה למגדר.
חורב עצמו יעביר את ההרצאה “לכתוב אותך”, שבמהלכה יספר את סיפורו האישי דרך שירים שכתב, ישמיע גרסאות מיוחדות ונדירות וישתף את הקהל בתהליך היצירה שלו לזמרות והכתיבה מגרונה של אישה. “יש הרבה שירים שכתבתי לזמרות, כמו ‘אישה חרסינה’ למירי מסיקה או ‘חבר של פעם’ לריטה”, הוא מספר. “בכתיבה כזו הייתי צריך להתחבר לצד הנשי שבי וגם לנסות להתבונן על הנשים של חיי, על אמא שלי ועל ידידות שלי, ולראות איך הן מתנהלות בעולם, לקיים איתן שיחות כדי לקבל את נקודת המבט שלהן”.
יש שירים שזה לא יעזור - אני מרגיש שאישה מדברת אותם, כלומר משהו בעולם המושגים ובאנרגיות נותן לי הרגשה שזה מגיע מאישה. אני מצליח לעשות את זה גם כי אני אדם שמחובר מאוד לצד הנשי שלו, וגם הייתי מוקף תמיד בנשים, ובסוף זה בא לידי ביטוי גם בכתיבה”.
אני תמיד חושב לעצמי: ‘אם אני כותב שיר היום ובעוד עשור ישירו אותו או ישמעו אותו בהופעה – האם אני אעמוד מאחוריו והאם הוא יעמוד במבחן הזמן?’. כי לכתוב להיט שייעלם עוד שלושה חודשים זה משהו שלא מעניין אותי לעשות. אולי מהסיבה הזו אני לא מצליח לכתוב שירי פופ כי זו לא השפה שלי. יש שירי פופ גאוניים שבחיים לא הייתי מצליח לחשוב עליהם, ואני מפרגן לזה. אצלי זה פשוט מגיע ממקומות אחרים. לפי התפיסה שלי, שירים טובים באמת הם שירים שיישארו לנצח. בסוף יש מלא כוכבות פופ בעולם, אבל מי הזמרת הכי מצליחה בעולם? אדל. למה? כי בסוף טקסט טוב, סיפור טוב וכוונת לב אותנטית - מנצחים את הכל”.
לצד קריירת הפזמונאות, חורב הנחה במשך שנים רבות סדנת כתיבה וכן הרחיב יריעתו גם לכתיבת מחזות (“הזמיר”, “אביב מתעורר”), ספרי ילדים (“לציונה יש כנף אחת”, “טביעת האצבע של אייל”) וספר שירה (“טיוטה של אושר”). את הקורונה ניצל חורב לטיול ארוך, בן כחצי שנה, ברחבי העולם עם מנהלו האישי ובן זוגו, חיים יניב. “הבנו שאנחנו לא יכולים לשבת בבית בחוסר מעש, ראינו הזדמנות פז, וזו הייתה אחת החוויות הכי מטורפות שהיו לי בחיים, כי היינו ממש משוחררים מכל כבלי השגרה והאחריות”, מספר חורב. “כיום התחושה היא של רכבת הרים, ומה שהורג הוא חוסר הוודאות. אין לי בעיה להתמודד עם משהו קשה, אבל כשאני לא יודע מה צפוי לקרות, ומה שקורה משתנה בכל יומיים – זה משפיע עליי מאוד, גם כיוצר”.
הפרויקט שכב אצל השניים במגירה במשך ארבע שנים, ובתקופת הקורונה החליטו להוציאו לאור: “התגובות הכי משמעותיות שאני מקבל הן מהורים שמרגישים שיש במארז תכנים עמוקים שמועברים לילדים בגובה העיניים. זה ממש כיף”.
בימים אלה מופיע חורב ברחבי הארץ עם הרצאתו “מתנות קטנות – הסיפורים מאחורי השירים” (ההופעה הבאה במועדון הגריי ביהוד ב־23 בפברואר), שאותה העביר בחודשים האחרונים גם בארצות הברית. “כל יומיים מצאתי את עצמי במדינה אחרת, וזה לא היה קל, היו גם רגעי שבירה רבים, אבל זה היה מדהים לראות שהיצירה והמילים לא נשארות בגבולות הארץ, אלא מגיעות להמונים בחו”ל”, הוא אומר. “זה מאוד הפתיע אותי”.
התרעות פיקוד העורף