בשנת 1983 הייתה ירדנה ארזי לזמרת הראשונה שעלתה להופיע בפני חיילי צה"ל בלבנון. הופעתה זו הייתה עבורה חוויה מטלטלת. "חוויתי במהלך הופעותיי בלבנון חוויות קשות", סיפרה ארזי. "בין הופעה להופעה שמענו על עוד ועוד הרוגים לכוחותינו. זו הייתה טראומה עבורי. כשחזרתי לארץ, שיתפתי את אהוד מנור באותן חוויות, והוא עיבד אותן לשיר ‘הביתה’. השיר ביטא את התחושה שבערה בנו באותו הזמן, וההופעות בלבנון השפיעו על הבחירות המוזיקליות שלי מאז ועד היום".
"אהוד היה צמוד לחדשות, פרץ בבכי כשראה את כוחותינו נהרגים בביירות, והיה מזועזע מכל המראות הקשים", מציינת אלמנתו של מנור, הזמרת עפרה פוקס־מנור. "הוא כתב את השיר הזה מדם לבו ובסערת רגשות".
"כתבתי את השיר הזה על חבריי החיילים משייטת 13 שנהרגו בזמן מלחמת לבנון הראשונה", מספר הסופר והפזמונאי אלון אבידר. "’הגברים’ הם גופות החיילים המתים ששוכבים בתוך האדמה".
מקור הלחן הוא בשיר "הצועני" שהלחין ושר בשנת 1980 המוזיקאי מני קוממי (יחד עם אשתו דאז, מלי). קוממי, שהיה נגן ליווי של אבנר גדסי באמצע שנות ה־80, נהג לבצע את השיר בהופעותיו במועדון, וגדסי, ששמע את השיר, החליט להקליטו. "כשעבדתי על אלבום בהפקתו המוזיקלית של אלדד שרים, אמרתי למני שאקליט את השיר", מספר גדסי. "שיניתי את הלחן קצת: הוספתי פתיחה משלי ולבתים הכנסתי מקצב בלוז. אלדד שרים פחות אהב את המילים הקיימות, אז הוא גייס את אלון אבידר לכתוב מילים חדשות. אלון בחר לכתוב שיר על מלחמת לבנון הראשונה ועל הפצועים הדוממים, מוכי הלם הקרב. השאר היסטוריה".
השיר היחיד שבעז עופרי, שחקן ועיתונאי, הקליט וביצע בחייו הוא גם הלהיט הגדול ביותר שלו, "שתי אצבעות מצידון", שיר הנושא מסרט באותו שם בבימויו של אלי כהן (מדורסקי), שהתרחש על רקע מלחמת לבנון הראשונה.
"במהלך צילומי הסרט ישנו במטולה, והיינו עוברים בכל בוקר לכפר הלבנוני אל־ח’יאם", סיפר עופרי. "כדי להעיר את החבר’ה ולעשות מצב רוח טוב, הייתי שר להם. באחד הימים, כדי לפצות אותי על סצינה שנלקחה ממני, הבמאי אלי כהן נתן לי קלטת ואמר לי: ‘כנס לטנדר ותשמע את השיר’. שמעתי מנגינת פסנתר ואת התמימות בקולו של המלחין בני נגרי כשהוא שר את השיר. היה בזה משהו עוצמתי. אמרתי לאלי שהשיר הזה בינגו. ‘יופי’, הוא אמר לי. ‘יש לך חצי שעה ללמוד אותו’. בגלל שלא היה לי הרבה זמן, כתבתי את המילים על דפים והדבקתי אותם על גבם של כמה ניצבים. ככה יכולתי לזוז תוך כדי שירה".
בתום הצילומים הקליט עופרי את השיר בטייק אחד, אך לא זכה ליהנות מההצלחה. "טסתי ללונדון ללמוד קולנוע מיד כשהשיר יצא", הוא סיפר. "השיר שיקף בדיוק את הלך הרוח של מלחמת לבנון הראשונה. זה שיר שהאנושיות בו חזקה יותר מכל דבר. הוא לא שלי, הוא של החיילים. הלוחמים מסיירת הצנחנים שהשתתפו בסרט הם הגיבורים האמיתיים. אליהם שרתי. אני רק הייתי הכלי להעביר אותו".
בשנת 1985 הוציא שלום חנוך את האלבום "מחכים למשיח" שנכתב בהשראת המצב החברתי־פוליטי שנוצר בעקבות מלחמת לבנון הראשונה. "לא עוצר באדום" הוא שיר המחאה הבולט מהאלבום המתייחס למלחמה ולמחיר הכבד שגבתה. היו שטענו שהביקורת בו מכוונת לשר הביטחון דאז אריאל שרון, אבל חנוך סיפק הסבר כללי יותר כשאמר בראיון כי "העם הזה מנווט על ידי אנשים שמוליכים אותו שולל. ב'לא עוצר באדום' אני מדבר על זה".
השיר יצא לאור אחרי שלהקת תיסלם כבר התפרקה, ונכלל באלבומה השלישי ("לאספנים בלבד"). "לפי ההסכם עם בנק לאומי אמור היה להיכתב על ידינו המנון למועדון החוסכים הצעירים - 'מועדון חצב'", משחזר סולן הלהקה דני בסן. "ב־1 בספטמבר 1982, כשבועיים אחרי שביירות נכבשה, טסנו לשם למופע ניצחון בפני חיילי צה"ל. שבועיים אחרי זה התרחש טבח סברה ושתילה. 'חצבים פורחים' הושפע רבות מהחוויות באותה תקופה, ולדעתי השיר הזה הוא הכל חוץ מהמנון לבנק".
אחד משירי המחאה הבולטים שנכתבו על מלחמת לבנון הראשונה נכלל באלבום הבכורה של סי היימן. "זה שיר שנכתב מנפש של יוצרת שכותבת מהמקום הרומנטי והכאוב", סיפרה היימן. "היינו, ‘להקה מקומית’ ואני, כבר בסוף ההקלטות של האלבום הראשון עם המעבד המוזיקלי משה לוי. הוא נכתב על פסנתר, אך לא הרגשתי שאני מנגנת אותו מספיק טוב, ומשה הציע שנזמין את רמי קלינשטיין לנגן. הרגשנו שהוא יתאים מאוד. רמי הגיע, וברגע אחד העניק לשיר עדינות כל כך גדולה. באותם ימים התפרסמה כתבה בעיתון ‘חדשות’, ובה נכתב שאפשר לירות מתל אביב לביירות. גרתי אז בדירת גג קטנה ברחוב יוחנן הסנדלר 6 בתל אביב, שם יצרתי את כל האלבום, עליתי לעליית הגג והסתכלתי רחוק־רחוק, והכי רחוק שראיתי זה הים של תל אביב. לא ראיתי את ביירות ולא ראיתי שום דבר. אבל התחושה שתל אביב היא בועה כזו, ובחוץ יש עולם שלם של כאוס וכאב, השפיעה עליי מאוד. באותם ימים התחילו להגיע הבשורות הקשות. השיר הזה, בשונה מהרבה שירים אחרים שלי אז, התקבל על ידי כל הצדדים. הוא לא עורר פרובוקציה, אלא קיבל חיבוק גדול כי היה בו את האיזון בין מחאה לבין כאב אישי של דור שרצה אהבה ולא מלחמה".
שיר המחאה החריף ביותר שליווה את מלחמת לבנון הראשונה צמח דווקא מתוך הצבא עצמו ולא מפי אומנים. בשנת 1982 הכין איש הטלוויזיה והחדשות דן סממה המנוח כתבת שטח על המלחמה. בכתבה נראו חיילי מילואים שרים למנגינת שיר הילדים הידוע "רד אלינו אווירון" גרסת מחאה משלהם, אשר ביקרה את התנהלותו של שר הביטחון דאז אריק שרון. כתבה זו עוררה סערה פוליטית וציבורית וסימנה את תחילת המחאה נגד המלחמה.
בתקופת מלחמת לבנון הראשונה שימש יובל בנאי כמפקד צוות תותח מתנייע. על חוויותיו מן המלחמה כתב והלחין, בין היתר, את השיר "לא יכול לעצור את זה", הלהיט הבולט מאלבום הסולו הראשון שלו, "יובל בנאי". בשיר מוזכרים גם גילי ופרנקו, חיילים אמיתיים שעליהם פיקד בנאי בזמן המלחמה.
על מאורעות טבח סברה ושתילה, שזעזעו את העולם ועוררו גינויים חריפים לישראל, כתבה והלחינה היוצרת והזמרת אסתר שמיר את השיר "אמצע ספטמבר". גלי עטרי הקליטה אותו לאלבום הסולו הרביעי שלה. "הכל התנקז אז לשיא כאוב ומזעזע של אירועי סברה ושתילה", מספרת שמיר כעת. "התקופה הייתה כאובה מאוד. איך נוגעים במלחמות בשיר? איך מעיזים לכתוב על טבח שמתרחש לא רחוק?".
במהלך מלחמת לבנון הראשונה שירתו שלומי ברכה ויובל בנאי, מקימי להקת משינה, בבסיס צבאי של חיל התותחנים. השיר "התותח מצלצל פעמיים" מאלבומה הראשון של הלהקה נכתב על ידי ברכה על המלחמה. "השיר נכתב מיד אחרי שלום הגליל על חבר תותחן שכמעט התחרש מרעש הפגזים בתקופה שהיה בלבנון בתותחנים", מספר ברכה. "בזמן המלחמה החיים בעיר המשיכו כהרגלם. כשהוא יצא מהמלחמה, הכל נעצר ורק הצפצוף נמשך".
"הייתי בלבנון וראיתי את המלחמה ונגנבתי, לא הבנתי למה המלחמה הזאת", סיפרה אלאל בראיון עבר. "פתאום הבנתי שבארץ של מלחמה, שאנשים עוברים דברים קשים, אי אפשר לשיר על זה אחד לאחד. זה היה תיאור של המלחמה והבנתי שזו טעות ושזה לא נכון להוציא את השיר. אני רוצה להביא דברים טובים וזיכרונות טובים ולא זיכרונות רעים".
התרעות פיקוד העורף