השותפות המקצועית של השניים התפרשה על פני 25 שנה, והייתה למשמעותית ביותר מבחינת השניים. לוי לקח חלק כנגן, מעבד ומלחין בעשרה אלבומים של איינשטיין. שיתוף הפעולה הראשון ביניהם התחיל באלבום "יסמין", שבו נכללו שני שירים שלוי הלחין ועיבד: אותו "שיר של אחרי מלחמה" ו"דון קישוט", למילים של יהונתן גפן.
זו לא הייתה הפעם הראשונה שלחן שכתב לוי התפרסם. לפני כן היה השיר "הוא יצא", שביצעה מירי אלוני בפסטיבל הזמר 1971 - אבל זו הייתה הפעם המשמעותית עבורו. "אני עד היום מופתע מזה שאריק הימר עליי בכזה אומץ, כי הייתי מאוד צעיר וחסר ניסיון, עוד לא הייתי הרבה באולפנים והוא הכניס אותי למים העמוקים, עוד לפני שידעתי לשחות", אומר לוי. "אחרי 'יסמין' הוא רצה שנמשיך לעבוד ביחד ויזם רעיון לאלבום שיהיה חידוש שירים של פעם. הוא רצה שאני אעשה את העיבודים לתקליט הזה, שנקרא 'ארץ ישראל הישנה והטובה'. הוא ראה אור ב־1973 והצליח מאוד וכלל גם שיר מקורי יחיד: 'יכול להיות שזה נגמר', שיר שהלחנתי לטקסט שאריק הביא מיהונתן גפן, שאותו לא הכרתי אז אישית. השיר נכנס, כי הוא היה ברוח הנוסטלגית של האלבום".
זה בראש שלך
האלבום הבא של השניים, "ילדים", יצא שלוש שנים לאחר מכן. האלבום כלל ברובו שירי ילדים שעיבד לוי. הוא הלחין ארבעה שירים. "זו הייתה הפעם הראשונה וגם האחרונה שהלחנתי שירי ילדים", הוא אומר. "אם לא אריק, לא הייתי עושה תקליט ילדים. לא נמשכתי כל כך להלחין שירי ילדים, זה לא האזור שלי, אבל אריק גרם לי לעשות את זה".
על עטיפת האלבום מופיע לצד שמו של איינשטיין גם שמו של לוי. "הוא ראה בי מוזיקאי שעבד איתו, שותף לעבודה, ובצדק", מסביר לוי. "אני לא מבין למה אנשים מתפלאים על כך. אריק היה היוזם והזמר, והיה חשוב לו לתת את הקרדיט גם לאדם שכתב את המוזיקה והעיבודים. אריק היה שותף והיה מאוד אכפת לו ממוזיקה, והרבה פעמים הוא היה מעיר הערה מאירת עיניים ומשנת כיוון בהקשר זה. אם, למשל, שכחו לתת קרדיט לנגן על העטיפה, הוא היה דורש להדפיס אותה מחדש. לא היה מצב, מבחינתו, שיתפספס קרדיט למישהו שעשה משהו שקשור לתקליט. הוא היה איש טוב".
בשנת 1984 השניים המשיכו לעבודה משותפת על האלבום "פסק זמן", שאת כל שיריו הלחין לוי, ואיינשטיין היה אמון על מרבית הטקסטים. מלבד שיר הנושא, בלטו בו גם השירים "שלוש, ארבע לעבודה", "הוא חזר בתשובה", "מכבי הישן" ו"זה בראש שלך". "אריק בא אליי עם המשפט 'זה בראש שלך', וניסיתי לכתוב מנגינה בהשפעת ג'אז אמריקאי ששמעתי אז", מספר לוי. "ראיתי שאריק פחות מתלהב מהתוצאה. הוא אמר לי: 'שמע, קצת הלכת לי לניו יורק. בוא נחזור לארץ'. אז כתבתי משהו אחר. לאריק היה חוש מיוחד לדעת ולהרגיש מתי יש כימיה טובה בין מילים למוזיקה. למדתי ממנו הרבה דברים שקשורים ליצירה ולכתיבה ולחיבור בין מילים ללחן".
לאלבום "ארץ ישראל הישנה והטובה, חלק ה': נוסטלגיה" (1984) הלחין לוי את "תרזה יפה" ו"עוד ניפגש", וכעבור שנה השניים הוציאו את האלבום "תוצרת הארץ", שכלל בעיקר שירים שכתב המשורר נתן אלתרמן ומרבית הלחנים הולחנו על ידי לוי. שיתוף הפעולה בין השניים המשיך גם לעשור הבא באלבומים "יש בי אהבה" (1995), "קצת לקחת חזרה" (1996) ו"לאן פרחו הפרפרים" (1997), שחתם את עבודתם המשותפת ומתוך סשן ההקלטות שלו יצא עתה לאור שיר גנוז "לבדנו כביכול", שהלחין ועיבד לוי למילותיו של יואב פורת. "חברת התקליטים מצאה את הסקיצה לשיר בארכיון, שלחה לי את זה וחשבתי שזה לא רע כמו שהוא", מספר לוי. "שלחתי את השיר לסימה, אלמנתו של אריק, ולבנו אמיר, ואז נכנסתי לאולפן עם דוד ד'אור, ידיד של המשפחה, שהגיע לעזור. ניגנתי קצת חליל, עבדנו על ההקלטה והשיר יצא".
בשביל הנשמה
דרכיהם המקצועיות של לוי ואיינשטיין נפרדו בסוף שנות ה־90, אבל הם נותרו בקשר. "הוא, כהרגלו, עבד עם מוזיקאים נוספים ומוכשרים, פיטר רוט ואחר כך גיא בוקאטי, ואני אומר 'סחתיין' על זה", אומר לוי. "אומנים־יוצרים שמתבגרים וממשיכים להיות בעשייה - זה בעיניי אחד הדברים החשובים. אומנם לא שיתפנו פעולה, אבל היה בינינו קשר אישי טוב. בכלל, לאריק היה חשוב מאוד הבנאדם שהוא עובד איתו, לא פחות מהכישרון והמקצועיות. אני חושב שגם אני כזה. כדי לעבוד לאורך זמן עם אומן צריך כימיה אנושית, וזה היה חשוב לאריק מאוד. אכלנו הרבה פעמים באותה מסעדה ודיברנו בטלפון גם כשלא עבדנו יחד. כשנולד לו נכד, הוא נהג לצלצל ולהגיד לי: 'תגיד לי מזל טוב, נולד לי הנכד ה־12'. אז הייתי אומר לו בצחוק: 'תגיד לי את השמות שלהם', והוא היה יורה את השמות והיה מבסוט מזה. הוא היה מחובר למשפחה ולילדים".
"על אריק הכותב לא כל כך שמו דגש. בדרך כלל, בהופעות שלי, כשאני מבצע שיר שהוא כתב, אז אני מאיר זרקור על הכתיבה של האיש הזה, שהייתה מאוד מיוחדת. קודם כל הוא היה מאוד מדויק ואמין לחוויה האישית שלו. ואחר כך כל אחד, כולל אני, יכול היה להשתמש במילים האלה לחוויה האישית שלו, הם עברו מהחוויה האישית של אריק לחוויות של הכלל. למשל השיר 'עוד ניפגש', שאריק כתב לו את המילים ואני את המנגינה: בזמן הסגרים של הקורונה אמי גרה ברחובות ואני בתל אביב. אז, כשאי אפשר היה להיפגש, ליוויתי עצמי בפסנתר ושרתי לה מהבית, דרך הסקייפ, את השיר הזה, ופתאום הרגשתי כאילו אמרתי לה את המילים מהלב שלי. אלה המילים שאריק כתב על החוויה שלו וקיבלו משמעות אחרת. אתה מרגיש כאילו הוא מוציא לך את המילים מהלב. לא סתם אנשים מתחברים למילים של אריק, גם כמובן בגלל הצורה שהמילים יצאו מהפה שלו, אבל גם משום שהוא כתב בשפה שכל אחד יכול להזדהות איתה. בשפה יחסית פשוטה, אבל הפשטות הזו מדויקת", מוסיף לוי.
הדיוק הזה סייע ללוי למצוא שם לאלבום הג'אז האינסטרומנטלי שהקליט ב־1995: "אריק בא לאולפן ובהפסקה, כששתינו קפה, סיפרתי לו שאני לא יודע איך לקרוא לאלבום. הוא שאל: 'בשביל מה אתה עושה את האלבום?'. אמרתי לו: 'לא בשביל כסף, זה בשביל הנשמה'. אז הוא אמר: 'הנה השם - בשביל הנשמה'. וכך היה. היו לו המצאות בתוך הכתיבה ורגישות גבוהה למילים".
מפתיע את עצמי
לוי (72), מלחין, חלילן, פסנתרן ומעבד, זוכה פרס מפעל חיים מטעם אקו"ם, שיתף פעולה עם אומנים מובילים, בהם יהודית רביץ, עפרה חזה ורבקה זהר, הלחין מוזיקה לסרטי קולנוע וטלוויזיה ולתיאטרון והיה אמון על פרויקטים מוזיקליים רבים. את דרכו החל כחלילן בלהקת פיקוד המרכז, ועם שחרורו ולאחר שהחל לעבוד עם איינשטיין, התוודע ליוצרים ומוזיקאים בולטים בתעשיית המוזיקה המקומית והתפתח כיוצר רבגוני החתום על שלל קלאסיקות, בהן "הנסיך הקטן", "שיר סוף הדרך", "שובי לביתך", "התעוררות" ו"בלילות הסתיו".
בשנת 1974 הקים עם שלמה גרוניך ושלמה יידוב את קצת אחרת, להקת רוק מתקדם שפעלה אומנם רק שנה אחת, אבל האלבום שהוציאה הפך עם השנים לאבן דרך ברוק הישראלי. "היו אנשים מסוימים, לא הרבה, שהיו קשורים לעשייה שלנו בזמן אמת, ופה ושם השמיעו אותנו ברדיו, אבל לא מעבר לזה", אומר לוי. "זה לא היה שלאגר, ובהופעות שעשינו האולם לא היה מלא, הגיעו 50־100 איש במקרה הטוב, אבל עשינו את מה שאנחנו אוהבים, יודעים ומושפעים ממנו, ומבחינתי זו אחת התקופות היצירתיות והפוריות שחוויתי. הייתי עם אנשים מאוד מוכשרים, וזה מפרה כשאתה נמצא ליד מוזיקאים או קולגות מהמקצוע שלך".
ב־1977 הקים את הלהקה הבאה שלו, ששת, אז חבורת מוזיקאים צעירים ואלמוניים ברובם: יהודית רביץ, עדי רנרט, שמוליק בודגוב ואיקי לוי. אלבום ההרכב יצא רק אחרי שהלהקה התפרקה. "הייתי הלידר ובניתי את הלהקה הזו, ולמרות שרוב המוזיקה הייתה שלי, עבדנו עליה כלהקה ועשינו הכל ביחד", מספר לוי. "לא הרבה אנשים ידעו על הלהקה הזו ולקח הרבה שנים עד שזה חלחל לוורידים של חובבי המוזיקה. עשינו הרבה חזרות ועבדנו המון על השירים, וכולם נתנו מעצמם והיו מוזיקאים מוכשרים ביותר, שלא לדבר על יהודית רביץ, שרק יצאה מהצבא ועדיין לא ידעו כל כך מי היא. זה רווח מאוד גדול שבחורה כזו שרה בלהקה הזו".
בשנת 1979 הקים לוי עם שלמה יידוב ויצחק קלפטר את ההרכב צליל מכוון, שהושתת על הרפרטואר של כל אחד מהם בנפרד, הופיע בהצלחה ברחבי הארץ, הקליט אלבום והתפרק כעבור שנה. "בדומה לקצת אחרת, גם פה היינו שלושה מוזיקאים. אבל בצליל מכוון לכל אחד מאיתנו כבר היה רזומה והיו כמה שירים שהתנגנו ברדיו, אז הכל הוקם בכיף. נפגשנו, עשינו חזרות, ניגנו את השירים של כל אחד מאיתנו והופענו. פחות יצרנו חומרים חדשים", הוא מספר.
מאז שנת 1976 ועד היום הוציא לוי שבעה אלבומי סולו מצליחים, אך שלושת האלבומים שהוציא במסגרת אנסמבל שם טוב לוי שהקים הם האהובים עליו מכל: "תחנות רוח" (2007), "בן אדמה" (2010) ו"שם יש" (2016). "האנסמבל הוקם לפני 20 שנה והוא די דומה במתכונתו לששת", הוא מספר. "אנחנו חמישה מוזיקאים וחברים, שמקליטים ומופיעים כבר הרבה שנים יחד. לצערי, הגיטריסט הנהדר שלנו, גדי בן־אלישע, נפטר במפתיע לפני שנה, והוא חסר לי מאוד".
התרעות פיקוד העורף