כשישראל גוטסדינר, מ"צמד רעים" המיתולוגי, העלה פוסט שבו כתב שהוא יוצא לראשונה, בגיל 74, במופע יחיד חדש, “החיים בצמד", הטלפון שלו לא הפסיק לצלצל. “מכל כלי התקשורת פנו אליי ושאלו אם ‘צמד רעים' התפרק, ואם בני (רוזנבאום, שותפו לצמד – ד"פ) ואני הפרדנו כוחות", הוא מספר. “הרגעתי את כולם ששום צמד לא מתפרק פה", הוא אומר. “כאדם שמח מטבעו אני מרגיש כמו בן 20 ורוצה לאתגר את עצמי בדברים נוספים. אני כל כך ממותג כחלק מ'צמד רעים' שלוקח לאנשים זמן להתרגל, אבל לקחתי זאת בחשבון".
במופע, שיושק ב־24 בינואר בשעה 20:00 ב"בית אורנית" בפתח תקווה, גוטסדינר לא מתכוון לשיר, אלא בעיקר לספר: “אני שר הכי יפה כשאני עם בני, ולכן במופע היחיד אני לא שר. אני מחמיא ומודה לבני במופע על כך שהוא מחזיק מעמד איתי, אני עובר על התובנות מכל תחנה בחיים, משלב קטעי וידיאו נדירים מההופעות ומהחיים, ומסביר איך צמד, שמופיע ביחד בארץ ובחו"ל, שורד ככה. אני מדבר במופע הרבה גם על זוגיות - על קים קרדשיאן וקניה ווסט, על סטטיק ובן אל תבורי. המופע שלי מיועד לכולם, וכבר קיבלתי הצעות להופיע בפני פנויים־פנויות. התובנות שלי עוזרות לכל מי שנמצא בזוגיות מכל סוג".
גוטסדינר, כיום סב במשרה מלאה, נולד וגדל בתל אביב. כנער התחנך בישיבת בני עקיבא בנחלים. שם גם גילה את תשוקתו לשירה. “מצאתי שני חברים שגם הם אוהבים לשיר והקמנו שלישיית זמר", הוא מספר. “בפורים החלטנו להופיע ולשיר את השיר ‘מיכל שלי'. אז ניגש אליי ראש הישיבה ואמר לי, עם סיגריה בפה ומבטא ליטאי כבד: ‘גוטסדינר, אני רוצה שתתלווה אליי לחדר'. הייתי בטוח שהוא יריץ אותנו בכל ישיבות בני עקיבא, אבל הוא אמר לי: ‘גוטסדינר, אני רוצה שתביא את ההורים. אל תיתמם. לא אמור לעניין אותך צבע עיניה של מיכל ועם מי היא הולכת'. הוא לא הבין שזה רק שיר וטען שזה לא אמור להעסיק בחור ישיבה. מאותו יום, בכל פעם שעליתי על במה, שאלתי מי הקהל שבפניו אנחנו אמורים להופיע כדי לא לפגוע באף אחד".
בשנת 66' התגייס גוטסדינר למקהלת הרבנות הצבאית בניהולו המוזיקלי של מנשה לב־רן, שם פגש לראשונה בבני רוזנבאום, חיפאי ששר וליווה עצמו בגיטרה. “למזלי יצא שמנהל המקהלה גר ליד בית הוריי בתל אביב, אז הוא עשה לי אודישן וקיבל אותי למקהלה. כך, לפני מלחמת ששת הימים הייתי סולן המקהלה והסתובבתי בגאווה עם גב נפוח. בשנת 67', אחרי המלחמה, ניתנה הוראה לחלק את הלהקות לחוליות כדי להדביק את הביקוש. אז פגשתי את בני בפעם הראשונה. הוא נכנס על תקן זמר בריטון, והיה לו קול מדהים. לב־רן החליט שבני ואני נהיה חוליה בגלל שיש לנו הרמוניות נהדרות יחד. התחלתי להרגיש שההרמוניה הקולית הזו מעניינת, ואולי טובים השניים מן האחד".
הופעת הבכורה הרשמית שלהם כ"צמד רעים" הייתה על בימת פסטיבל הזמר החסידי הראשון בשנת 1969, שבו ביצעו את השירים “השם נפגשנו" ו"ותיק". “היינו הדתיים היחידים מבין כל משתתפי הפסטיבל הראשון", אומר גוטסדינר. “בכלל, היינו הדתיים הראשונים שהופיעו על במות אזרחיות". את השם “צמד רעים" הגו לילה אחד בדרך חזרה מהופעה של מקהלת הרבנות הצבאית ברמת הגולן, כשאחד מחבריהם חשב שבגלל שהם חברים כל כך טובים, השם הזה הולם אותם.
במשך שנות ה־70 הופיעו השניים דרך קבע בפסטיבלי הזמר החסידיים והפכו לכוכביהם הבולטים, עם להיטים כמו “עוד יישמע", “יחדשהו", “עד בלי די" ועוד. הייחודיות שלהם הייתה השילוב בין פופ־רוק למוזיקה חסידית, משהו שנחשב חדשני ופורץ דרך בפסקול המקומי של אותן שנים. “אם היינו שרים רק שירים דתיים, העסק היה מתפרק מזמן, מאז ומתמיד נמשכנו לגיוון", הוא אומר.
התרעות פיקוד העורף