השיר (שלא) שלנו: אמני ישראל בוחרים את השירים שהיו רוצים לכתוב בעצמם

“הייתי רוצה לכתוב ולשיר את ‘פנקס הקטן’. השיר הזה נכתב על פי סיפור קצר של דיימון ראניון. הלוואי שהייתי חתום על הדרך הנהדרת שבה אלמגור המיר את הסיפור המורכב הזה מאנגלית לטקסט בעברית פשוטה ונהירה. אני מקנא בביצוע התיאטרלי של הזמר ששי קשת, באופן המושלם שבו הוא מגיש את הדרמה הזו. הייתי קורא שוב לאבירמה גולן שהשתתפה בשיר המקורי כשציוותה על פנקס הקטן: ‘דחף אותי לשם’. ומעל לכל הייתי רוצה להיות חתום על הלחן של מתי כספי שהצליח לאחוז את רוחב היריעה שבשיר באופן כה אפקטיבי. השיר הזה יצא לאור כשהייתי ילד קטן, וההורים שלי תמיד סיפרו איך בכיתי בכל פעם שהוא הושמע ברדיו. עד היום הוא מרגש אותי והלוואי שהיה שלי".

“’שרשרת’ מהאלבום החדש של עמיר לב הוא שיר שמרגש אותי עד דמעות בכל פעם שאני שומע אותו. אני בן 50, ובגיל הזה אני מרגיש שהדבר העיקרי שיש לי, הדבר העיקרי שהשגתי בחיים, הוא רשת החברים שלי, האנשים שעוזרים לי ומדי פעם יוצא לי גם לעזור להם. בתקופה כמו שאנחנו עוברים עכשיו השיר הזה מיד מזכיר לי בעוצמה את הדבר הכי יפה שיש בארץ הזאת - שרשרת החברות הזו שמתקיימת מתחת לפוליטיקה או כמו שעמיר מנסח את זה: ‘מעבר לכסף ומעבר לכבוד’. אם יש שיר אחד שהייתי רוצה לכתוב היום, זה השיר הזה".

“יש עשרות שירים שהייתי רוצה לכתוב או כאלה שאני מרגישה חיבור יוצא דופן אליהם, אבל אם אני צריכה לחשוב על אחד כזה היום, אני בוחרת ב’צליל מכוון’ של קלפטר. השיר הזה הוא גביש של שלמות לטעמי. שמעתי אותו בפעם הראשונה כילדה, כחלק מהפסקול של ‘דיזנגוף 99’, וקרה לי איתו מה שקרה לי בגיל הזה עם שירים של הביטלס; מעין התרגשות עמוקה המלווה בעצב דק. ‘צליל מכוון’ הוא יצירה מלאת כוונה, הוא צליל צלול, שקוף. יש לו הרמוניה של בלדת רוק קלאסית ועיבוד סמיך ועשיר, מלא בקולות ובגיטרות, אבל הוא מקומי מאוד באופן שבו הוא מבוצע ובעיקר בטקסט שלו, טקסט ישיר ולא מצועצע, שברגעים מסוימים עף קרוב לקרקע וברגעים אחרים נוסק גבוה, כמו בשורה: ‘כשעץ בגן מלבלב, זה לא כואב להתאהב’. זו לטעמי אחת מפסגות ההלחנה של קלפטר ושל המוזיקה הישראלית כולה".

"אני מאוד אוהב את השיר הזה מאז שאני ילד. הוא עוסק באהבה טרגית. הלחן מדהים והמילים מושלמות. פשוט מאץ' מושלם".

“אחד השירים האהובים עליי, שחבל שהוא לא שיר שלי, הוא 'התחנה הישנה'. תמיד אהבתי והושפעתי רבות משילוב הסגנונות של 'טיפקס' ומהיכולת המבריקה של קובי אוז לתפוס רגעים בזמן. השיר מתאר במדויק את התחנה המרכזית הישנה, מקום בילוי נוסטלגי להמוני ישראלים, מלא בצבעים חמים, מאכלים מיוחדים ואנשים מיוחדים. אני זוכר אותו בתור ילד קטן עם משפחתי, זיכרונות מתוקים".

“שש וחצי דקות של עושר ואושר שנגלו אליי אי שם בשנת 82’. הייתי בסך הכל בן 8 אז, כך שהמילים שמספרות על מישהי שעוזבת גבר לטובת גבר אחר ממש לא דיברו אליי. אלה היו בעיקר הצלילים שהפיקו יחד ז׳אן פול זימבריס המתופף, איגי דיין הגיטריסט, ומיקי שביב שכתב, הלחין, ניגן בס ושר. משהו בהפקה המוזיקלית ובהגשה של מיקי הפנט אותי, וגם היום במרחק של כמעט 40 שנה השיר עומד במבחן הזמן. בכל הזדמנות שהשיר יושמע, האצבע שלי תיגש להיכן שמגבירים את הווליום ואין דרך שתעצור אותי מלשיר את הפזמון. שיר נצחי. כדאי לציין גם את משה לוי האגדי שמנגן באורגן האמונד בשיר, מה שמוסיף המון ערך מוסף, כמו בכל שיר שמשה משתתף בו".

"'דוד ושאול' הוא שיר שמלווה אותי עוד מתקופת הצבא שלי. יש לי את המנגינה באצבעות ואת המילים על הלשון גם אם יעירו אותי באמצע הלילה. הטקסט מבוסס על סיפור מקראי שאהוד בנאי הביא לזמננו אנו. בתור מוזיקאי, שהוא חלק מצמד, אני מכיר היטב את הריקוד הזה בין שני חברים בתוך המוזיקה. לפעמים אני דוד ולפעמים שאול, אבל השיר תמיד אותו שיר געגועים".

"בחרנו באחד השירים הכי יפים ומצמררים שאי פעם נכתבו: 'לא אומרת כלום' של 'מטרופולין'. בכל פעם שאנחנו שומעות את השיר הזה הגוף מתמלא ברגשות. הטקסט הזה חודר לנפש. כל פעם יש לנו תקווה שיום יבוא והבחורה מהשיר כן תהיה מסוגלת לקום ולהגיד את כל מה שעבר עליה ומה שיושב לה בלב. הטקסט יושב על הלחן האפל והמרגש הזה בצורה מושלמת. משהו בהרמוניה ובטקסטים של 'מטרופולין' מאוד מתכתב ומתחבר לנו עם המוזיקה שלנו. אנחנו לגמרי מרגישות שבגלגול אחר זה היה יכול להיות שיר שלנו. כל פעם שאנחנו מנגנות ושרות אותו זה יושב בול בגרון ובלב".

“הסיבה לבחירה שלי היא רוח האופטימיות והנחישות לנצח כל מצב קודר ולא להיכנע בשום פנים ואופן. אנשים מרשים לעצמם לזרוע רעל בדמות מילים רעות, וידם קלה על המקלדת. הם לא טורחים לחשוב איזה נזק זה עושה לצד השני. הילדים שלי מודים לי שלימדתי אותם להפוך כל לימון ללימונדה, והמצאתי מוטו לחיים שאין כזה דבר 'למה לא', אלא יש אך ורק 'איך כן', וזה בעצם הבסיס לתקווה. תמיד חייבים לשמור על תקווה. מילה טובה תמיד תיתן תקווה. זה הסיפור של העם שלנו, ששרד את השואה, ששורד מלחמות ופיגועים, ושההמנון שלו הוא 'התקווה'".

"בחרתי את השיר הזה של 'היהודים' כי אף שהקדמתי את אורית שחף מבחינת השנים, הרגשתי שכשהיא שרה אותו ויצרה אותו יחד עם תום פטרובר, היא ביטאה תחושה שאני מאוד מתחברת אליה ושאם יכולתי, הייתי שרה את זה על עצמי. התחושה היא שאת לפעמים זועקת את חלומותייך, את שירייך ואת היצירה שלך החוצה ואומרים לך שאת מוזרה, כשבעצם את את, את פשוט צריכה להיות את. אני מאחלת שתמיד נלך בדרך של החירות שלנו, אישית, נשית ופורצת דרך, ותודה לאורית ול'יהודים' על השיר המדהים הזה".

"כשהייתי צעיר הייתי ילד אור ירח, הערצתי את אביב גפן, והאלבום הראשון שלו ממש שמר עליי בחטיבה, הרגשתי שמישהו מקשיב לי. 'אור הירח' היה שיר שרציתי וניסיתי שנים לכתוב משהו מולו בעצמי".

"זה שיר פשוט מושלם, מהליין האייקוני בהפקה ועד לטקסט וללחן שרלוונטיים תמיד".

"זה שיר על אביו של שלום חנוך, חיים חנוך, שכמנהל השיווק של המפעל בקיבוץ, הביא לו באחת מנסיעותיו את הגיטרה הראשונה שלו. חיים היה כותב נפלא וגם קרוב משפחה של אמי. כמי שנולד במשמרות, אני מחובר לשיר הזה וגם מזדהה איתו כי גם אבי נפטר בצעירותי וגם לי יש עליו שיר – 'זה אתה'".

"זה השיר הכי מיוחד מבחינתי: לחן וטקסט מעולים, סלסולים מרוקאיים עדינים. זמר וביצוע שמאתגרים כל זמר בארץ. עיבוד והפקה מדויקים. לצערי כנראה לא הייתי כותב אותו כיוון שהשיר נובע ממוח של מישהו שהמציא סגנון שלא היה קיים במוזיקה הישראלית, וזו החותמת של עמיר בניון".

"אחד השירים שהכי הייתי רוצה לכתוב והזדהיתי עם כל מילה בו הוא 'הכל עד לכאן'. ברגע ששמעתי אותו לראשונה, הדבר הראשון שעלה לי לראש הוא לכמה גאונות עמיר בניון יכול להגיע כשהוא יושב עם עצמו. זה שיר שעוסק בהתחבטויות בינך לבין עצמך, במקומות האלה שבהם באופן טבעי אתה מנסה להגדיל את עצמך ולהיות חשוב, ברצון להיות נאהב, לחזק את עצמך ולהביא את עצמך למקום שלם ואמיתי. ואז אתה פתאום מבין שזו בועה כזו ושאתה בסך הכל בן אנוש, זמני, נזיל, עלה נידף ברוח".

"השיר הזה רלוונטי לכל תקופה בחיים, מכניס אותי תמיד לפרופורציות. לפעמים אנחנו מרגישים שאנחנו הכי חזקים ויודעים הכל, אבל המקצוע הזה הוא בועה שיכולה להתפוצץ לך בפנים. השורה האהובה עליי היא 'ואמרת לו שהוא מיוחד, הוא אוהב שאת משקרת, הזיות, הזיות עד לכאן'".

"כשהתחלנו להקליט את האלבום של 'הדורבנים', עשינו חזרות ואז גיליתי פתאום את גרי אקשטיין. אני זוכר שירים כמו 'לגופו של עניין', 'בוגי איתי הלילה' ו'היום זה היום' שגרמו לי לתחושת וואו. חשבתי: מי זה האדם הזה שהראש שלו מסודר בדיוק כמו הראש שלי? אמרתי לעצמי: אלו שירים שאני הייתי יכול לכתוב עם הזזה קטנה של המציאות. גרי אקשטיין הוא אמן שאני מאוד אוהב, מעריך ומעריץ".

"זה שיר שמייצג אנשים שיש להם קושי בזוגיות, ואני חושב שאני מהאנשים האלה. יש לי שני ילדים, ועכשיו יש לי חברה ואני אוהב אותה. השיר הזה מספר על מישהו שסגר את עצמו בתוך אהבה שהוא נאמן לה, אבל הוא לא איתה ולכן קל להזדהות עם זה. הוא מאוד רוצה, אבל האם הוא יכול להיות איתה ביחד? זה מאוד יפה בעיניי, ואני לא חושב ששמעתי אי פעם שיר אחר בנושא הזה. אני אוהב שירים מיוחדים, ויותם בן חורין הוא אחד הכותבים והמלחינים המוערכים בעיניי ביותר".

"יש בטקסט של השיר משהו שהוא כל כך ישיר וישראלי, בזה שהדובר לא מתנחמד ואין לו כוח לבני אדם, אין לו כוח להיות פוליטיקלי קורקט, ואין לו רצון להיות כמו כולם כדי שכולם יגידו כמה שהוא מדהים. משהו בי נורא מתחבר לשיר הזה ולישירות שבו. זה השיר שאני הכי מרגישה שכאילו אני כתבתי אותו".

"כבר שנים שהשיר הזה מרגש אותי. לא משנה איפה הוא תופס אותי, הוא גורם לי לעצור הכל ולהקשיב. השורה 'תן לי לבוא וללכת, רק לנגן אהבה' היא מבחינתי תמצית החיים במשפט אחד. יש לשירים של אהובה עוזרי ז"ל יכולת להגיע לנקודות הכי עמוקות אצלי בעזרת מילים פשוטות. השירה, יחד עם המילים, הלחן והעיבוד, הופכים את השיר הזה מבחינתי לאחד השירים הכי יפים בעברית".