"אף אחד לא מכיר אותי, אף אחד לא הסתכל עליי ולא ספר אותי, ופתאום גדעון התחיל לשאול אותי שאלות ולצלם אותי. התחושה וההרגשה שלי היו 'וואו'. סוף־סוף יכולתי להוציא את הדברים שהיו לי בתוך הבטן", כך אומר דני מולו, שהדיוקן שלו מופיע בתערוכת הצילומים "תִּקּוּן | גִּבּוֹרִים" של הצלם והאקטיביסט גדעון אגז'ה, שנפתחה ביום ראשון האחרון במרכז הקונגרסים הבינלאומי בבנייני האומה בירושלים.
בתערוכה, שאצר ערן ליטוין, תיעד אגז'ה בצילומי פורטרט את הגיבורים שמאחורי עלייתם של יהודי אתיופיה לישראל, ביניהם אנשי דת, אסירי ציון ומשתפי פעולה עם המוסד, יוצאי אתיופיה, שחלקם עלו בעליות הרשמיות ואחרים עלו באופן לא לגאלי לישראל. המטרה של אגז'ה הייתה לתעד ולשמר את פניהם ודמויותיהם של מי שהניחו את אבני היסוד להקמת הקהילה האתיופית בישראל. הצילומים נערכו בבתיהם של המצולמים. בכל מפגש אגז'ה קיים שיחות ארוכות עם המצולמים, שבהן הם סיפרו לו את סיפורם האישי והקולקטיבי ושיתפו בתלאות הדרך הקשה והמסוכנת שעברו כדי להגיע ארצה מאתיופיה דרך סודן. רוב המצולמים בתערוכה הגיעו בגפם לישראל ופילסו את דרכם בחברה הישראלית, לעתים תוך מלחמת התשה של ממש מול הממסד המקומי.
אגז'ה, 38, צלם, אמן תיעודי וחוקר, מקדיש את עשייתו האמנותית לתיעוד הקהילה האתיופית במטרה להנכיח נרטיבים נשכחים בהיסטוריה ובתרבות של עם ישראל. סדרת הצילומים הנוכחית מהווה עבורו גם מסע שבמהלכו למד על עצמו ועל שורשיו. "עליתי ארצה מאתיופיה בגיל 11", הוא מספר. "יש לי בלקאאוט בכל הנוגע לעלייה שלי. דרך המצולמים גם רציתי להכיר את עצמי. רציתי לשאול אותם על החיים באתיופיה, על ציונות, איך בכלל אנשים מחליטים לצאת למדינה שהם לא מכירים ולהגשים את החלום הציוני שלהם. חיים בינינו גיבורים שעשו מעשים גדולים שנשכחו, אנשים שלא סופרים אותם. אלה גיבורי תרבות מהקהילה האתיופית, גיבורים שהם מאוד שקופים, ואני מביא אותם לקדמת הבמה. דרך הסיפורים שלהם רציתי להבין מהם השורשים שלי, להבין איך החיים התנהלו באתיופיה, מי היו האנשים שעודדו אותנו לשמור על היהדות, מי היו האנשים שעזרו בתהליך העלייה. המוסד הישראלי לא יכול היה לעשות את המבצע ללא עזרה מבפנים".
אחד המצולמים בתערוכה הוא רחמים אלעזר, 67, שדרן רדיו, פעיל בולט של מאבקי ביתא ישראל, שגם הקים תחנת רדיו באמהרית בשנות ה־80 וניהל אותה במשך 29 שנים. "היה חשוב לי שרחמים יהיה חלק מהפרויקט, כי הוא היה הפה של הקהילה המון שנים", אומר אגז'ה. "רחמים הוא איש מאוד צנוע והיה חשוב לי שיקבל ביטוי. עניין אותי הסיפור שלו. הגיע הזמן שהקהילה שלנו וגם החברה הישראלית כולה יכירו בגיבורים שלנו".
"רציתי שהקולות שלנו יישמעו", אומרת גם אלף ברוך, שגם דיוקנה מופיע בתערוכה. "שישמעו מה אנחנו עברנו. רבים עדיין לא יודעים את הסיפור שלנו. באנו למדינה שבה התרגלנו לא לדבר, להרגיש בושה, ובגלל זה אנחנו שותקים".
ברוך, המתגוררת כיום ברמלה, נולדה ב־1967 בכפר היהודי ברבוואקס באתיופיה למשפחה דתית. בהיותה בת 12, בעת הבריחה לישראל, נתפסה על ידי הסודנים והוכנסה לכלא. אחרי שהצליחה להגיע לישראל, הוציאה את ספרה "לחצות לצד השני" המגולל את סיפורה. "כשהגעתי לפה, דאגו לנו רק לבגדים ולאוכל", היא אומרת. "אף אחד לא שאל מה עברנו בנפש. עד היום אני נמצאת אצל פסיכולוגים. אני שמחה להשתתף בתערוכה ולספר ולשתף את סיפורי כדי שאחרים ידעו. עברנו טראומות, אבל גדלנו בתחושה שחלילה לא לדבר".
התערוכה מוצגת בטרקלין אורנים בבנייני האומה בירושלים עד 1 בדצמבר. בתיאום טלפוני מראש במספר: 6558558 - 02
התרעות פיקוד העורף