נדמה שאין במה ראויה יותר מפסטיבל דוקאביב לקיום אירוע המחווה לזכרו של אולי גדול הדוקומנטריסטים שקמו לנו - מודי בר און ז"ל, איש הטלוויזיה והיוצר החד פעמי שבקרוב ימלאו שנה לפטירתו. במוזיאון תל אביב התאספו בצהרי יום שישי, על אף איום הטילים, רבים מחבריו - המוזיקאים, השחקנים, היוצרים ואנשי ערוץ הספורט - לאירוע מחווה מרגש, מצחיק ועצוב. המחווה התקיימה ביוזמת ובחסות קרן כדר לתרבות, אמנות ומדע מיסודו של ד"ר אברהם כדר.
המופע, בעריכתן של אתי אנטה-שגב והשותפה המרכזית של בר און ליצירה הדוקומנטרית, ענת זלצר, היה ארוך - כמעט כשעתיים וחצי, וכנראה שהיה צורך בפרק זמן שכזה כדי להקיף את מלוא הצדדים של הקריירה הענפה של בר און, לא לחפף ולא להשאיר אף אחד מקופח. האקשן נע בין ההופעות על הבמה לבין קטעי ארכיון של בר און שהוקרנו על המסך, והתמהיל היה מרגש ומכבד.
חלקו הראשון של המופע הוקדש לבר און הסאטיריקן ויוצר ההומור. בוצעו שם שירים מתוך "איך זה עובד באמת", ההרכב הסאטירי אליו השתייך בשלהי האייטיז, חלקם בלחנים ועיבודים מחודשים שנכתבו במיוחד לאירוע, וכמובן היו שם "החמישייה הקאמרית" - טוב, רק שלוש חמישיות (קרן, מנשה ודובל'ה) שביצעו כמה מקלאסיקות שבר און כתב לתוכנית המיתולוגית, מ"כל הכוסיות בשמאל" ועד "הכדורגלן הפילוסוף". ובכל זאת, המערכון שזכה לתגובה החמה ביותר בקהל היה זה שהוקרן על המסך בגרסתו המקורית - "מוות לעננים", שהאירועים האקטואליים הפכו אותו שוב, בפעם המי יודע כמה, לרלוונטי.
היו גם כמה קטעים נשכחים מהתקופה שבר און כתב לעיתונות הכתובה, בין היתר גם ל"מעריב". בין לבין, מיטב אמני ישראל, רובם כאלה שדרכם המקצועית הצטלבה עם זו של בר און, ביצעו על הבמה שירים שכתב, תרגם או סתם אהב. שלומי שבן שר את גרסתו של בר און ל"מהאנק להנדריקס" של ניל יאנג, איה זהבי פייגלין ביצעה את "צלילי השקט" הקלאסי של סיימון וגרפונקל, חמי רודנר הפתיע עם "לילה בלי טיפה של דלק", שיר יחסית נשכח שבר און ציין פעם באחד הראיונות שאהב, וגבע אלון ביצע שניים משירי הקינקס, הלהקה האהובה ביותר על בר און (וגם עליי).
החצי השני הוקדש ליצירה הדוקומנטרית המוערכת של בר און, עם קטעים מ"הכל אנשים", "במדינת היהודים" ו"כביש 90". לקראת הסוף האירוע הפך אישי-משפחתי יותר, כשבתו של בר און, נטלי, והנכד ג'וליאן הקריאו ביחד סיפור מקסים שכתב בר און לנכדו. קצת קודם הקריאה קרן מור יצירה נוספת שלא פורסמה לקהל הרחב - סיפורו של החרדון שחי בכותל, מעשייה שמשלבת סאטירה, כדורגל ותובנות עמוקות על החיים כמו שרק אדם אחד ידע לייצר.
בהחלטה לא טריוויאלית אך כזו שמתאימה מאוד לרוחו של מודי, לסיום נשמר החלק שאלי נחשב בעיני אנשים מסוימים נחות יותר - שידורי הספורט. אחד ממפעלי חייו של בר און היה להפוך את הכדורגל לתרבות של ממש בישראל, והעובדה שאולם מלא בפסטיבל קולנוע ישב וצפה בקליפים מתוך המערכונים הקלאסיים שכתב לליגת האלופות, כגון "להיות רוי קין" ו"אקספרס של חצות", מהווה עדות לכך שהצליח.
אסי ישראלוף, מי שבזמנו ביצע ב"בובה של לילה" חיקוי מדויק של בר און שנעשה באהבה והערצה גדולה, היה זה שסגר את המופע עם "היא תבוא" האופטימי של אריק איינשטיין, ושלח את הקהל בחזרה למציאות המדכדכת של מבצע צבאי מייאש, ועם הרבה געגוע.