בעיצומו של מבצע “מגן וחץ" היה אמור טוביה צפיר, יחד עם שותפיו למופע דפנה דקל, אלון אופיר ורוני וייס, להשיק בנס ציונה את המופע הסאטירי “איך הפשפש עלה למעלה". “הגענו למקום בשעה 18:00, ובשעה 18:15 קיבלתי מיעל, אשתי, טלפון שיש אזעקה ברחובות", הוא מספר. “למרבה המזל הרע זה היה הטיל שהרג את האישה ברחובות (אינגה אברמיאן ז"ל – ד"פ). פתאום מישהו מהעירייה הגיע ואמר שאין מופעים. קיפלנו את הציוד ואת עצמנו ונסענו לממ"ד".
גם המופע החדש של צפיר עוסק בין היתר במציאות הפוליטית. שם המופע לקוח מהשיר הסאטירי “הפשפש עלה למעלה", שכתב חיים חפר עבור רביעיית מועדון התיאטרון בשנת 1963 ויוחס אז לשמעון פרס. “מאז שהשיר הוקלט לראשונה היו הרבה פשפשים בפוליטיקה", אומר צפיר. “שיר נוסף שאנחנו מבצעים במופע הוא ‘שיר האלימות' שהקלטתי עם צוות התוכנית הסאטירית ‘ניקוי ראש' בשנת 1975. הוא מתאר בדיוק את האלימות והרציחות והדברים האיומים שקורים פה בחודשים האחרונים. זה מאוד עצוב כי הקהל מרגיש שלא השתנה כלום במדינה מאז שנות ה־70. זה מופע שהוא מעין רטרוספקטיבה מצד אחד על סאטירה שנכתבה לאורך העשורים הטובים של המדינה, ועם זאת הוא מאוד רלוונטי להווה. המופע נחתם בשיר ‘אף אחד לא קם' של שלישיית הגשש החיוור, שגם הוא מאוד אקטואלי".
שפל המדרגה
צפיר, 77, נולד וגדל בתל אביב. בתחילת שנות ה־60 שירת בלהקת הנח"ל. “יוסי בנאי עשה לי את האודישן ללהקת הנח"ל וקיבל אותי באודישן אחד", הוא מספר. “הערצנו אותו מאוד, סגדנו לו. אחרי שתי תוכניות שהוא ביים אותנו הגיע שייקה אופיר, עוד ענק תרבות, ולא יכולתי לבקש לעצמי מורים טובים מאלה לבידור ולבמה. שניהם היו כל כך יצירתיים. החיקוי הראשון שעשיתי בחיים היה בזכות שייקה - עשיתי חיקוי של שייקה מחקה את ח"כ אברהם הרצפלד, ממייסדי מפלגת ‘אחדות העבודה'. כנער גם הערצתי את להקת ‘בצל ירוק' עם חיים טופול, אורי זהר, גבי עמרני ושמעון ישראלי וזה המעיין שממנו שאבתי השראה".
אחרי להקת הנח"ל התקבל לתיאטרון “במת השחקנים" של אהרון מסקין ועודד קוטלר והשתתף בהצגה “שידוכים" על פי גוגול. “אחרי חודש חזרות הבמאי אמר לי שאני שחקן טוב אבל לא מתאים להצגה והעיף אותי", הוא מספר. “הייתי בשפל המדרגה. הסתובבתי אבל וחפוי ראש ופגש אותי דוד לוין, אחיו של חנוך, שביים סאטירה שנייה של חנוך בשם ‘קטשופ'. הוא הזמין אותי לאודישן. עשיתי סאטירה אצל חנוך לוין בגלל שהעיפו אותי מתיאטרון. אני מודה לאלוהים על המומנט הזה. זה היה הצעד הראשון שלי לכיוון סאטירה. בזכות ‘קטשופ' התגלגלתי לתוכנית סאטירית ברדיו בשם ‘טיפול שורש'".
בין מאזיני אותה תוכנית היה מוטי קירשנבאום, אז מפיק בטלוויזיה הישראלית. הוא זימן את צפיר לתוכנית הסאטירית הטלוויזיונית הראשונה “לא הכל עובר", שכתבו דן בן אמוץ, עמוס קינן, דידי מנוסי, זיוה יריב ואלי שרייבר. “מוטי הזמין אותי לאודישן מוזר, אבל לא מוזר לאיש כמו מוטי", אומר צפיר. “ישבנו בבית קפה, הוא שאל אותי על פוליטיקה, ראה שאני בחור אינטליגנטי ומתעניין בפוליטיקה וזה הספיק לו. הוא הכניס אותי לתוכנית הזו. התוכנית ירדה די מהר מהאוויר בגלל שגולדה מאיר, אז ראשת הממשלה, רצתה להוריד אותה".
בשנת 74' קיבל שיחת טלפון נוספת מקירשנבאום: “הוא סיפר לי שהוא מפיק תוכנית חדשה בשם ‘ניקוי ראש' ואמר שעוזי לוי, שהיה אמור לעשות מונולוג של מנחם בגין, לא היה פנוי. ‘בוא לירושלים', מוטי אמר לי. ‘אני רוצה לראות אם אתה יכול לעשות את בגין'. נסעתי לאולפני רוממה, מוטי נתן לי את הטקסט ואמר: ‘תעשה את זה'. התחלתי לקרוא את הטקסט בקולו של בגין, ונהייתה דממה בחדר. פתאום מוטי צעק בהתלהבות: ‘זה נהדר! ככה תעשה את זה!', כך נולד חקיין והשאר היסטוריה".
בשתי העונות שלה הייתה “ניקוי ראש" לסאטירה הבולטת והמהפכנית בטלוויזיה הישראלית. צפיר הפך בזכותה לכוכב. “בתוכנית השלישית חיקיתי את יצחק רבין, שהיה ראש הממשלה, וברביעית לקחנו את הסאטירה צעד אחד קדימה כשחיקיתי את נשיא המדינה אפרים קציר, שבפליטת פה דיבר על פצצה גרעינית. אצלנו הוא חשף זאת בוועידת בוטנים בגדרה. זה היה קטע שהרגיז הרבה אנשים, שכעסו איך עושים מהנשיא סמרטוט. אז כבר התחילו להכיר בי כחקיין בולט".
בשנת 1996 הצטרף צפיר לצוות הסאטירה הפוליטית “החרצופים" של אפרים סידון, שרצה במשך חמש עונות והתבססה על דיבוב בובות וחיקויי פוליטיקאים. “היה לנו מערכון שבו עשינו מדוד לוי זונה, כי הוא עבר מהליכוד למערך, וזה אולי הרג לו את הקריירה", אומר צפיר. “בכלל, היו שם מערכונים שחיסלו קריירות - החיקוי של דן מרידור, למשל. עד היום הוא לא סולח לי עליו. כשאנחנו נפגשים, תמיד בחיוך הוא אומר לי: ‘אתה הרסת לי את הקריירה'".
בעיניים ביקורתיות
לצד הסאטירה, צפיר כיכב לאורך הקריירה גם על במות התיאטרון וגם בקולנוע הישראלי בסרטי קאלט כגון “חגיגה בסנוקר", “צ'ארלי וחצי", “הלהקה", “גבעת חלפון אינה עונה" ועוד. “כשעשינו את הסרטים האלה, לא האמנתי בשום אופן שהדמויות האלה יתפסו", הוא אומר. “אני באמת מודה על כך שבורכתי בהשתתפות בסרטי הקאלט החזקים ביותר, מה שאני מכנה ‘סרטי יום העצמאות'. זה בטוח גם עניין של מזל. יצא ככה ואני שמח על זה. לא אכפת לי מאיפה אנשים נהנים: יש כאלה שנהנים גם מ'סברי מרנן', יש כאלה שנהנים מ'החרצופים', יש כאלה שזוכרים אותי מ'ניקוי ראש' ויש כאלה שאוהבים אותי בגלל ‘סבא טוביה'. אוהבים אותי בהרבה דורות וזה כיף גדול ללוות הרבה דורות".
בשנות ה־90 החל צפיר לפנות גם לציבור הילדים, תחילה כשגילם את באלו הדוב ב"ספר הג'ונגל" ושיחק בהצגות כמו “הלב" ו"פוקהונטס", ובהמשך בדמותו של “סבא טוביה" שחוגגת בימים אלה 22 שנה. “זה מרגש אותי בכל פעם מחדש שילדים שראו את ההצגות של ‘סבא טוביה' בילדותם - באים היום עם הילדים שלהם", הוא אומר. “העליתי הצגה חדשה של ‘סבא טוביה' שנעצרה בתוך זמן קצר בגלל הקורונה. כידוע, גם הייתי אחד הראשונים שחלו בקורונה. בתקופה ההיא מי שנדבק בקורונה כבר היה חשוב כמת. הייתי צריך להתאושש מהשמועה ומהקורונה עצמה שהשביתה את ענף התרבות. עכשיו פתחנו את הבסטה מחדש. עולם הילדים מאוד קרוב ללבי".
מאז 2011 צפיר מככב בקומדיה הפופולרית “סברי מרנן", בדמותו של פנחס רוזן: “סוד ההצלחה של ‘סברי מרנן' ללא שום ספק הוא הקוד הישראלי של שישי־שבת. אני לא בטוח שבמקומות אחרים בעולם יש את המסורת הזו שמשפחה מתארגנת בלילות שישי לארוחות משותפות וקידוש. ברגע שהסדרה הלכה לכיוון הזה, היוצרים כבר קלעו. כל הישראליות באה לידי ביטוי בסדרה אחת. יש כימיה גדולה בין כולם".
התרעות פיקוד העורף