תחילה, הייתי סטיגמטית כששמעתי על נושא ההצגה הבאה שאצפה בה. ראיתי את תמונת הנושא של התוכנייה, בה תחומי הדת בלטו לכל עין, גיליתי שמדובר בז'אנר מסוג "פנטזיה קומית" וכשקראתי את התקציר - הגיע הקש ששבר את גב הגמל. תיארתי לעצמי שאני בדרך לצפות בעוד הצגה שרחוקה שנות אור מההומור שלי או מתחומי העניין שלי, וציפיתי שככל הנראה אאלץ לנסח לכם תוכן מהסוג המתנצל, שמגשר על הבדלי תרבויות ומסביר באופן מנומס ש"זה לא הם, זו אני".
ההצגה שאני מדברת עליה נקראת "בבצ'יק", גם השם קצת מוזר נכון? היא עלתה רק השבוע על הבמה של אולם 2 בתיאטרון בית ליסין, ואני שמחה לספר לכם שמצאתי עבורכם את המחזה הבא שעליכם לצפות בו. המחזה, שנכתב על ידי יהונתן אינדורסקי, מגולל את סיפורו של יוינה (ידידיה ויטל), בן למשפחת בבצ'יק המחזיקה במסעדה הקרויה על שמה, שכמו ארבעת הדורות שקדמו לו צפוי לרשת את המסעדה המשפחתית, ויחד איתה את הקללה שרודפת אותה.
כל בן משפחה שקיבל בירושה את מסעדת בבצ'יק, המתמחה במאכל היהודי קאשה, צפוי על פי הגורל לפגוש את מלאך המוות בדיוק ביום הולדתו ה-57. האב יודל (יניב לוי) יודע שיומו האחרון מתקרב ונאלץ לבחור מי מבניו ירש אותו - יוינה הצעיר והנמרץ שתמיד חלם להשתלט על העסק, או בנו הבכור והממולח חצק'ל (אורי גוב), שחזר לעיר מאמריקה לאחר היעדרות ארוכה. המאבק בין שני האחים על ירושת המסעדה, הופך גם לדו קרב על ליבה של מרים יאפצ'יק (דניאל גל) היפה, אהבת ילדותם. וברקע לאורך כל הסיפור מרחפים מעל העלילה המלאכים, תרתי משמע.
מה שהיה מיוחד במחזה הזה, התייחס בכלל לעובדה שיש לו פשוט סיפור טוב, שעשוי טוב. ולצערי, מדובר בדבר די מיוחד. לרוב מחזות מסתתרות סביב תפאורה מושקעת, מוזיקה מדויקת ואפקטים מרהיבים, וזה לא שהפעם לא היה את כל אחד מאלה, אך הפעם גם היה פשוט תסריט טוב להישען עליו ובמאי מוכשר, העונה לשם נועם שמואל, שלגמרי אפשר לסמוך עליו.
שמואל העמיס על הבמה, למשך שעה וחצי, תלבושות מתחלפות, תפאורה זזה, כוריאוגרפיה מושקעת ואפילו כמה ז'אנרים באחד, ועדיין הצליח לייצר תחושה אצל הקהל של פשטות. באורח פלא, שאיני יודעת להסביר במילים, הוא תקף את הטקסט מכמה כיוונים וגרם לו להגיע לשולחן מבלי שיצא לו מותקף. ובעיקר, שמואל הצליח לספר את הסיפור של אינדורסקי כאילו באופן טלפתי, שהועבר גם אל הקהל.
ועל אף שהסיפור קומי, אינו עמוק במיוחד וגם לא ממש בא ללמד אותנו מסר או מוסר השכל, הייתה לו הצדקה אמיתית - והיא ההומור המשובח. נכון, חלקו טיפשי וחלקו סתם לא מדבר את השפה שלי, ועדיין צחקתי, ופה נכנס הקאסט המיוחד שנבחר. אם זה הליהוק המושלם של ידידיה ויטל לתפקיד הילד הטוב של המשפחה, אם זה דמות האמא שגילמה אורנה רוטברג באופן שלא הותיר אף אחד באולם אדיש ואם זה שלישיית הסבים המנוחים שהביאו את הפן השטותי לעלילה.
בלי שום ידע מקדים על מה שעומד להתרחש על הבמה, הרגשתי שהסיפור ברור לי מאוד, על אף כל ההסתעפויות שלו והקפיצות ההיסטוריות. השילוב של מחזאי קומי מוכשר ובמאי שמצליח לבטא רעיונות של אחר באופן כל כך מדויק, יחד עם שחקנים מוכשרים, יצר משולש יציב וחזק שנתמך צלע בצלע והיה מתפרק אם לא אחד מהם.
משתתפים: אור אבוטבול/ידידיה ויטל, אורי גוב, דניאל גל, רוברט הניג, תום זידנר, אופיר וייל, יניב לוי, חי מאור, מאי קשת, אורנה רוטברג.