קבוצת רקדנים בלבוש תכול, פסטלי, עדין וילדותי נעים יחד כלהקת דרורים המשנה כיוון לפרקים והסדר אינו מופר. לרגע הם קבוצת ילדים המשחקים יחד בהנאה, ולרגע מזכירים גוף צבאי צועד בשורות במשמעת, רמז לבאות.

ההרמוניה נקטעת בסולו רקדנית כאוב ואבוד כשלאחריו מתפתחת סצינת אלימות קבוצתית חייתית. הרקדנים בלבוש הטרוגני צבעוני וצעקני, דוחפים בתוקפנות, מכים זה את זה ותולשים בגדים מחבריהם. לפתע הם פונים אל הקהל במפגני אגו תחרותיים מטילי אימה כשהם מנסים להשמיד את זולתם.

מידי פעם הם קופאים, פיותיהם פעורים בזעקה אילמת אל השמיים. תמונות סטילס חיות במחווה ל"גרניקה", יצירתו המפורסמת של פיקאסו שהנציחה את מלחמת האזרחים בספרד. רגעי הילוך-איטי מוארים באדום מלווים ברצף הקלטות פוליטיקאים כמו נתניהו וטראמפ נשמע ברקע.

כשהכל נרגע חוזר דימוי הגיבוש מהפתיחה, עם הביגוד התמים והתנועה הקבוצתית האחידה, אך הרקדנים מותשים, מרוקנים ובקושי עומדים על רגליהם. בהדרגה יחזרו אל הריקוד הקבוצתי שבהתחלה.

הכוראוגרפיה פשוטה, מתמקדת במבנה יותר מבתנועות, הריקוד מקורקע, נמוך, סמוך אל הרצפה, התנועות נעדרות מורכבות, תכנון או אסתטיקה יוצאים דופן והלהקה מפגינה יכולות טכניות לא אחידות, אך מנגד - המון רגש. 

הרקדנים חיים כל תנועה, הבעה ומחווה. הם זועקים החוצה מליבם וגופם קריאות אזהרה ורצון להתריע או להציל. נדמה כי המחול לוקח צעד אחורה מפנה מקום לסיפור. 

המופע בוחר להביא לפרונט את המסר שעוסק באחדות, ניראות, פוליטיקה וכוח. זוהי עבודה שעושה שימוש באמצעים תיאטרליים על חשבון מורכבות כוראוגרפית: היא מוצפת רגש מתפרץ, משחק, שפת גוף אישית והבעות מוקצנות.

הטכניקה הלא מלוטשת מהללת את תנועתו הטבעית של הגוף. היא נמנעת מקפיצות או פירואטים גרנזידוזיים כמבקשת בראש ובראשונה לצוד את תשומת ליבו של השכל הישר והלב שעוד נותרה בו תמימות. 

הרקדנים נחושים ליצור חוויה מנטאלית חזקה ואינטנסיבית במקום אקרובטיקה. הכוראוגרפיה נדמית לפרקים לכזו שכמעט כל אחד יכול לבצע, גם אם הוא לא רקדן, והקבוצה אכן מורכבת מגיוון פיזי מפתיע, לא כולם מאופיינים במראה האתלטי המקובל. 

הגשת המסר הייתה פשטנית, בנאלית ושחוקה והמופע הרגיש כמו לצפות בקבוצת שחקנים שרוקדת, ולא בקבוצת רקדנים שמשחקת. למרות זאת הצליח בן-הכלאיים הזה להעניק לצופה שיעור, רגע של התבוננות מהצד על ערכים, חברה וסדרי עדיפויות, והקהל הישראלי שמבין היטב רמזים לא נותר אדיש.