אני טוענת שאני ושכמותי, בני הדורות השני והשלישי לשואה, ‘ירשנו’ איזה היטלר קטן בראש שמענה אותנו למוות, הוא כמו חיית מחמד שגדלה אצלנו בראש, האלטר אגו שלנו”, אומרת השחקנית והמחזאית מירב גרובר בתחילת שיחתנו. משפט בלתי שגרתי אך ניתן לבין למה היא מתכוונת לנוכח סיפורה האישי והמטען הכבד שהוא נושאת ושהוביל אותה לכתוב את המחזה החדש שלה בהבימה, “חותם המוות”, העוסק בסיפורה האישי ופותח את פצעיהם המכאיבים של בני הדור השני לניצולי שואה.
“הרעיון לכתוב את סיפור משפחתי וסיפורי האישי בהקשר לשואה בעבע אצלי כבר מספר שנים אבל בתקופת הקורונה זה התפרץ”, מספרת גרובר. “חיידק התיאטרון נשק באחוריי וחיכיתי לאיזושהי הצעה שתבוא מתיאטרון ולצערי התפקידים שהציעו לי לא היו מאתגרים מספיק, אז ישבתי והתחלתי להציף דברים שנחצבו מהילדות שלי. תמיד הרגשתי את הנוכחות של היותי דור שני לניצולי שואה. הרגשתי שאני צופה במשהו היסטורי. אבא שלי אלכסנדר היה יליד יוגוסלביה ואמא שלי לונה (לילי) ילידת לוב.
הם נמלטו מאימת הפיהרר ונפגשו בישראל לקראת 1960. זה היה מפגש של תרבויות, ניצול שואה עם ניצולת פרעות. אבא שלי היה אלוף הארץ בהיאבקות והרמת משקולות והיה אף מועמד לנסוע לאולימפיאדת מינכן אך נענש בשל התנהגות לא טובה ושלחו את המחליף שלו יוסף רומנו שנרצח. הוא היה אלוף הארץ כדי להיות מוכן לכסח את היטלר אם הוא יחזור. במשך שנים הייתי בטוחה שאנחנו הבית היחידי שמתרחשות בו זוועות”.
“אני מרשה לעצמי לומר שזו קומדיית שואה, כי אי אפשר לכתוב ולהנגיש את זה אחרת”, אומרת גרובר. “על כל זץ שאתה מקבל אתה גם מקבל דגדוג. למה אני מכורה לתיאטרון? כי פעור בי פצע בכל מה שנוגע לאמא שלי. עם אבא שלי הייתה לי עדנה וסעדתי אותו בשנים האחרונות לחייו, ולגבי אמא, חשבתי שהיא תחיה עד גיל 90 והיא נפטרה בגיל 77 ולא הספקתי לומר לה כמה אני אוהבת ומתגעגעת אליה. לא הספקתי לבלות איתה כי כעסתי עליה ושפטתי אותה במקום להבין שהיא עשתה את הכי טוב שלה בנסיבות האלה”.
“התפקיד הכי מאתגר שעשיתי בתיאטרון היה לגלם את חנה צ’רליץ’ במחזה ‘חפץ’ בתיאטרון הקאמרי (1996), זה היה אתגר מטורף”, היא אומרת. “נראיתי אז כמו אנג’לינה ג’ולי, נראיתי מדהים והייתי צריכה לשחק משרתת עם רגליים נפוחות, שעירה נורא ועם תחבושות, צולעת ומדוכאת, ואני זוכרת שחנוך לוין אמר לבמאי אילן רונן: ‘אני לא יודע, אתה בטוח שהיא תעשה את התפקיד טוב?’. אילן אמר לו ‘סמוך עליי’ ובאמת הלכתי עם זה עד הסוף למרות שקינאתי מאוד בקרן מור שגילמה את התפקיד של פוגרא, אבל הייתי גאה במה שעשיתי.
עוד תפקיד מאתגר מאוד היה לגלם את התפקיד של בלאנש ב’חשמלית ושמה תשוקה’ בתיאטרון בית לסין כי זה היה בתקופה שהייתי מאוד שברירית ורק הייתי צריכה לצקת את עצמי לתוך התבנית. גם התפקיד בהצגה ‘שיינדלה’, התפקיד הראשון שלי בקאמרי, היה מאתגר”.
אף שלא קיבלה, לדבריה, יותר מדי תפקידים ראשיים, גרובר עדיין חרכה את המסך בשנות ה־90 וה־2000 בסרטים כמו “מיס אנטבה” ו”נוזהת אל־פואד” וסדרות כמו “הקומדי סטור”, “בתולות”, “חסמבה דור 3”, “טירונות”, “שבתות וחגים” ו”חברות”, אך לפרסומה הרב זכתה בתפקיד האייקוני של טובה דיאמנט־גמזו המרושעת בטלנובלת הלהיט “האלופה” (2009־2006). “עד היום זוכרים אותי מהתפקיד הזה”, היא אומרת. “כשהגעתי לסט של ‘האלופה’ נדהמתי מכמה רזות הבנות שם.
פי כמה ממה שרואים בטלוויזיה. אין מה לעשות, זו המדיה. זה היה מטורף שאחרי כל הקריירה שלי בתיאטרון ובטלוויזיה הכירו אותי דווקא מהתפקיד של טובה גמזו. בהתחלה נעלבתי, אמרתי ‘פאק, שיבואו לראות מה אני עושה בתיאטרון’, אבל אתה לא יכול לעמוד בפני האהבה הזאת, ואנשים אוהבים אותך. אני מתה על הדמות הזאת”.
אני שייכת לתקופה שבה במאי שרצה – שם לי יד על השדיים או אמר לי דברים מטרידים ואי אפשר היה להגיד לא. אני כמובן אחת כזו שלא מוותרת אז כמובן שניסיתי להיאבק ולעשות מזה עניין, הבאתי להנהלה ולא עשו עם זה כלום. היום הגברים לא מעיזים להטריד”.
"עזבתי שני תפקידים ראשיים בקאמרי, מה שעורר מצד אחד כעס ומצד שני תמיכה. היו שניסו להניא אותי מזה אבל הבנתי שאני חייבת לקחת הפסקה, חייבת זמן לגדל את הילד שלי".
במשך כמעט עשור שימשתי כמחליפה בתיאטרון ועשיתי המון הצגות פרינג’ אבל לא רציתי לחזור לתיאטרון הרפרטוארי כי רציתי להיות ציפור חופשייה והייתי. זה הפיח בי חיים מחדש”.
בנה היחיד, גל, שחקן עולה בזכות עצמו (“פלמ”ח”), נולד מנישואיה לשחקן גיל פרנק (2001־1998). “אני מברכת את גל על כל מה שהוא עושה, הוא כל כך מוכשר והמשחק הוא חלק בלתי נפרד ממנו”, אומרת אמו. “הוא רצה להיות שחקן רציני והלך ללמוד משחק ומשקיע. הוא עילוי”.
לאורך הראיון גרובר מאוד פתוחה וכנה, אך כשזה מגיע לתביעת הפיצויים שלה נגד המנתח הפלסטי ד”ר דב קליין על טיפול שכדבריה גרם לה נזק, היא בוחרת שלא לדבר. “המשפט עדיין מתנהל וכל מה שאגיד בנושא יכול להשפיע על כך, אז עם כמה שהייתי רוצה לדבר, כרגע אסור לי”, היא אומרת בנימוס.
התרעות פיקוד העורף