חג לאוהבי התיאטרון עם הכרזת יוסי בן-נון, המלחין המחונן של מוזיקה להצגות, כאחד מזוכי פרס מפעל הפיס לאומנויות ומדעים ע"ש לנדאו לשנת 2023. זאת הזדמנות לשמוע ממנו מהו האני מאמין שלו לגבי עיסוקו, שעל פניו מצטייר כתוספת, או כקישוט למחזה.
"לדעתי, המוזיקה לתיאטרון לא מהווה קישוט", הוא מגיב בחדות. "היא מהווה עוד אלמנט שהוא חלק לא נפרד מהסיפור עצמו. לצערי הרב, התהליך שקרה בשנים האחרונות הוא הפוך מזה. המוזיקה לתיאטרון הפכה למעין תוספת, כמו עוד שני פנסים לתאורה".
זה מתסכל?
"זה מתסכל, כשרואים שהשימוש של במאים במוזיקה הולך ונעשה מוגבל בהשוואה לעבר".
ואם בתסכול עסקינן, לעומת המוזיקה לאופרה, או למחזמר, שחיה ונושמת גם עצמאית, עם רדת המסך המוזיקה לתיאטרון...
..."נעלמת כשההצגה יורדת".
וזה מתסכל?
"זה חלק מה...'דיל' ומראש אני יודע שהמוזיקה תיעלם עם ההצגה".
בן-נון, 65, גדל בחולון להורים ממוצא פולני-בולגרי. אביו היה מנהל המרכז הישראלי לעיצוב ואמו הייתה מורה למוזיקה שבעקבותיה הגיח לעולם הצלילים. "התחלתי עם המוזיקה בגיל שלוש", הוא מעיד. "קנו לי אקורדיון קטן-קטן שמונה בסים וכבר בהיותי בגן-ילדים התחלתי להמציא מנגינות. טיפה יותר מאוחר הלחנתי שירי-משוררים כמו מרים ילן-שטקליס".
מגיל חמש מורתו הראשונה לפסנתר הייתה המלחינה ורדינה שלונסקי."אין עוד אקזמפלר כמוה", הוא נזכר באחותו של אברהם שלונסקי. "ורדינה לימדה אותי עם המבטא הרוסי הכבד שלה לאלתר וכשניגנו יחד, היא לא התייחסה אלי כאל ילד קטן".
מעבר להלחנה, היו שחשבו כי יגיע רחוק כפסנתרן, דווקא, אך לדבריו לא היו לו אשליות שממנו יצמח רובינשטיין חדש. "לא הייתי בנוי לכך, מה גם שהיה לי ברור שלא אשתווה בנגינה לבן-גילי, הפסנתרן יפים ברונפמן, שאז עלה מברית המועצות ולמד כמוני אצל אריה ורדי", הוא טוען. "כשהבנתי שלא אהיה בשורה הראשונה בנגינה, אז העדפתי ללכת לכיוונים אחרים".
בן-נון נקלע להלחנה לתיאטרון לאחר לימודי מוזיקה לתואר ראשון בפריז ולתואר שני - במנהטן: "כשהמלחין רפי קדישזון שמע שחזרתי לארץ, הוא הזמין אותי לנגן מוזיקה שלו באיזו הפקה לחג ה-40 למדינה, שאת הטקסט שלה כתב יאיר לפיד, הצעיר מאוד. משם הכל התחיל. רפי הציע לי להלחין במקומו מוזיקה להצגה בפסטיבל עכו. בתיאטרון הממסדי התחלתי כמלחין ב-91' בהצגת 'ירמה', בהבימה".
חוץ מפנייתו של קדישזון, מדוע נמשכת כמוזיקאי דווקא לכיוון התיאטרלי?
"זה התחיל בלימודי התיכון בתלמה ילין, שם הרגשתי יותר 'שמח' עם תלמידי מגמת התיאטרון מאשר עם אנשי המגמה המוזיקלית שלי". מאז "ירמה", הלחין בן-נון את המוזיקה לכל התיאטראות הרפרטואריים, פרט לגשר ועם דגש על הקאמרי והבימה, שם פגש לראשונה את חנוך לוין כאחד מגדולי הבמאים שאיתם שיתף פעולה. "היה בינינו חיבור טוב, אבל לאו דווקא קל", הוא מספר. "לחנוך היו בראש דברים והיה עלי לירות באפלה על-מנת לפגוע בהם. אמנם פגעתי, אבל היה לי תסכול על חומר רב שלי שנזרק לפח לאחר שלא היה בדיוק כפי שחשב ולפעמים מיום ליום היה עלי לשנות הכל. לזכותו ייאמר שהוא לא השתמש במוזיקה כקביים, אלא כמרכיב בפני עצמו בהצגות שלו. לכתו הייתה מכה שלא התאוששתי ממנה עד היום".
בן-נון, כמי שבא מהמוזיקה נטו, כדבריו, שמח לעבוד גם עם במאי הדור הצעיר, אנשי עידן המחשב, הגם שיש לו ביקורת. "האפקט הצלילי תפס מקום אדיר בגלל המחשב, המכיל כל-כך הרבה סאונדים, שיכולים לפתור סצנה שלמה בנגינת קליד אחד, עד כדי כך הוא עושה את העבודה", טוען בן-נון.
זה טוב או לא?
"אני כבר 'טו אולד' לדבר הזה. בעיניי זה לא טוב, אבל מדובר באמירה של מישהו שהוא כבר בן 65".
והבינה המלאכותית שבשער?
"אני פוחד שזה מה שיקרה, כשדברים ייווצרו מהזנת נתונים ומבחינתי זה לא עובד ככה. הדבר נעשה קשה יותר כשבמאים דורשים מה שהולך היום, גם אם לא במודע. אני לא נכנע ולפעמים העסק מתפוצץ".
במקביל בן-נון משמש כמנהל מוזיקלי של מחזות-זמר, אבל מסוג מסוים, כפי שהוא מדגיש. כלומר? - "אני מתכוון למחזות-זמר שהמלחינים שלהם באים מהאסכולה שלי, הישנה יותר, כמו 'צלילי המוזיקה', 'גברתי הנאווה' ו'כנר על הגג'. לכן, קל לי לנהל אותם, גם אם לעתים יש רצון מצד התיאטרון לצמצם דברים מסיבות כלכליות אפילו אם זה בא על חשבון האיכות".
ואז?
"אז אני משתמש בסמפלרים לשם הכפלת כלים וזה לא נותן אותה חוויה, אלא מדמה אותה. בסך הכל זה לא פוגע בהנאה שלי כי הפרטיטורות של מחזות-זמר כמו אלה שציינתי הן מופלאות".
בן-נון, סב לשלושה נכדים, גר בקרית-אונו עם רעייתו, אורלי, שאותה הוא מכיר מאז ימי תלמה ילין שלהם. להם שלוש בנות, שאינן עוסקות במוזיקה. "לא הרשיתי להן", הוא סח במין הומור ומסביר: "לא רציתי שיהיו להן חיים כמו לאביהן עם כל הקושי שבכך, במידה רבה בגלל האכפתיות שלי לדברים".
כשהוא נשאל מה הוא עושה בשעות הפנאי כשברצונו להתאוורר מהמוזיקה, בן-נון מפתיע ומצמיח כנפיים. "אני חובב תעופה גדול מגיל מאוד צעיר", הוא מצהיר. "אני אוהב לטוס גם אם אני לא מטיס מטוסים בעצמי וכל טיסה היא בשבילי חגיגה. כידען בתחום, שקורא עליו המון, לא נראה לי שיש מי שמסוגל להתחרות איתי בזיהוי מטוסים. נושא התעופה הוא מבחינתי הקונטרה לאמנות. שם הטכנולוגיה היא לטובתי, שלא כמו במוזיקה".