מלחמה בדרום, אש ותמרות עשן בצפון - ובתווך גלגלי התרבות חזרו לנוע ככל האפשר, כולל פסטיבל תיאטרון קצר ה-25, שייפתח בצוותא בחמישי הקרוב בניהולן האמנותי של הבמאיות תמר קינן ונועה שכטר עם 22 מחזות קצרים, כמובן, בבכורה עולמית. אחד מהם הוא "מה עושות האיילות בלילות?", מאת רן אפלברג ובבימויה של אנה בניאל.

פרס מפעל חיים יוענק לעודד קוטלר: "יש בי משהו שממשיך להריץ אותי"

"המחזה שלנו עוסק בנושא של רגשות-אשמה והעלילה מתרחשת בקליניקה של 'בליימלס', חברה שמציעה טיפול חדשני שבו ניתן למחוק רגשות-אשמה מזכרונות כואבים ולחיות טוב יותר", היא מעידה. "אל הקליניקה מגיע גדי (אור אבוטבול), צעיר רדוף סיוטים, שככל שהטיפול מצליח לו, עולה השאלה אם בכל זאת יש לאשמה תפקיד, כשאולי האנושות זקוקה לה. עם אור משחקות שירי גדני בתפקיד המטפלת שירה וקרן ברומר משחקת את לייזה, מנהלת החברה".

לבניאל זו הגיחה השנייה לפסטיבל תיאטרון קצר, לאחר שלפני ארבע שנים היא ביימה בו את הצגת "גידול ושמו בעז", מאת אורן דיקמן, שהפכה ללהיט בימתי בגרסה הארוכה שלה, בבימוי תמר קינן.

מה הכיף בבימוי מחזה קצר?
"מצד אחד יש כאו עבודה בשכבות כמו במחזה ארוך ומצד שני יש חדוות יצירה מקורית בהשתתפות הרבה יוצרים ושחקנים אלה לצד אלה".

והמלחמה שברקע?
"אנחנו מרגישים אותה ולא פועלים במנותק. אפילו הפסקנו חזרה בגלל אזעקה לרגל איזו נפילה בסמוך למקום החזרה בחולון. באשר אלי, העבודה על ההצגה הצליחה לשחרר אותי ממקומות של חרדה בהקשר של הנושא שלה".

בניאל, 41, היא דור שני בתיאטרון, בהיותה בתו של ערן בניאל, מי שהיה המנהל האמנותי של תיאטרון החאן ושל פסטיבל עכו לתיאטרון אחר. "אני זוכרת את עצמי מסתובבת כילדה בחצרות ובמדשאות של פסטיבל עכו וצופה שם בהמון הצגות שאת חלקן מאוד לא הבנתי", היא מספרת. "זכורה לי לטובה גם התקופה של אבא בתיאטרון החאן, שלימים חזרתי אליו כעוזרת במאי לאחר היותי בחוג לתיאטרון בביכורי העיתים ולאחר לימודי הבימוי שלי בסמינר הקיבוצים, כשלמחייתי עסקתי בהפעלת סאונד בהצגות".

לדבריה "אבא שלי מעודד אותי בכל דבר שמסב לי אושר, כמובן גם בתיאטרון". כשאני מביא לאנה את דברי אביה - "אנה שונה ממני, תודה לאל והרבה יותר טובה ממני", משתחרר לה או אה חינני והיא אומרת: "הלוואי שיש משהו בדבריו ושאהיה ראויה למחמאות שלו".

בניאל הבת ביימה עד כה בעיקר בבתי-ספר למשחק וטרם חוותה את הפריצה הגדולה אל התיאטרון הממסדי. בין השאר היא ביימה בתמונע את הצגת "פנים אחרות", על-פי עגנון, כשאת העיבוד היא עשתה עם אביה, "שם ניסיתי לבדוק מה השפה שלי בתיאטרון בלי לשחק את הבת-של". 
שתי הפקות היא העלתה עם בן-זוגה, מעצב התאורה מתן פרמינגר. הם הורים לשניים - אמיל, בן חמש ואיוון, בן תשעה חודשים.

במקביל להיותה במאית, בניאל היא גם משוררת מצליחה. "התיאטרון הוא שירה בעיניי", היא מעירה. "החיבור בין התחומים זה המקום שהכי מרגש אותי ואני מרגישה שיש לי מה לתת בו".

אביך הפתיע רבים כשהוא "חתך" מהתיאטרון למשהו שונה לגמרי - לניהול חברת "דו-מתוק", העוסקת בתחליפי סוכר ואותה הקים עם אביו הכימאי. האם יש מצב, שגם את תעבירי תחום?

"כאן תמצא הבדל גדול בין אבא שלי לביני, כשאני לא בטוחה שאני בנויה למעברים כאלה ויותר טובה בלצרוך את הדברים המתוקים ללא סוכר שהוא מביא מהחברה שלו. מתוק לנו, אפשר להגיד".