"היא שבורה יותר, היא כואבת יותר, והיא כואבת אצל כולם", המשיכה, "לא רק אצל צד אחד, ואני חושבת שדווקא במרחב הזה אנחנו כל כך זקוקים לתקווה להיאחז בה, אפילו כדי לנשום, שזו כביכול תכונה בסיסית, אבל עכשיו היא לא מובנת מאליה”. השיחה האחרונה בין אמיר (23) ובין עופרי אחותו הגדולה, התקיימה בבוקר ה-7 באוקטובר.
אמיר, פרמדיק בסיירת מטכ”ל ואלוף ישראל בריצות ניווט, צלצל כהרגלו לאחותו ואפילו התבדח: “הוא התקשר אליי כשהוא הוקפץ לבסיס שלו, ואפילו עשינו הרבה צחוקים, ובשיחה הזו אמרתי לו שאני מבקשת ממנו שמה שלא יקרה – שלא יהיה הראשון להגיע לבסיס. אבל בסוף הוא הגיע ראשון ואפילו סידר לחבר’ה את הציוד. הוא צחק ואמר לי, ‘אל תדאגי, אצלצל אלייך כשאסיים’. אמרתי לו, ‘טוב, תשמור על עצמך’. אמיר והצוות שלו יצאו לכפר עזה והיו הכוח הראשון שהגיע לאזור, ושם התחיל הקרב הקשה שממנו הוא לא חזר. דווקא במקום הזה של האובדן, הכי חשוב לי, וגם למשפחה, למצוא את התקווה הכל כך שברירית הזו, הכל כך עדינה, תקווה שחומקת, וזה משהו שעושים בצעדים קטנים, אבל כל תקווה כזו עוזרת לנו באיזשהו מקום ללכת בדרכו של אמיר”.
התרעות פיקוד העורף