המרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט פותח את התערוכה צבעי הזמן הדואב, פרי עבודתם של 15 אומניות ואומנים, שמרביתם פונו מבתיהם ב-7.10 ובעקבות זאת נגזל מהם מקום המבטחים, מרחב היצירה והעשייה האומנותית. את התערוכה המרגשת אצרו ד"ר איריס לוי וד"ר חוסני אלח'טיב שחאדה והיא תוצג בגלריית האומנות בקמפוס לוינסקי בתל־אביב בין התאריכים 20.2.2024-19.1.2024. הכניסה ללא תשלום.
היצירות נבחרו באמצעות קול קורא שפרסם המרכז האקדמי. רובן נעשו טרם הטרגדיה של השבת השחורה, למעט יצירותיהן של שירה כוכבי, בת 21 מירושלים, ושל מורן יעקב, סטודנטית בתוכנית להכשרת מטפלים בתנועה ובאומנות במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט.
היצירה של מורן יעקב היא דיוקן של עדן זכריה ז"ל, שנחטפה ממסיבת הנובה ונרצחה בעזה, המציג אותה יחד עם אימה, אורין. שירה כוכבי יצרה סדרת ציורים בסגנון קומיקס אמריקני, בהם חטופה שעוברת התעללות על ידי שוביה, ילדה שמתגעגעת לאחיה התינוק החטוף עם השיער הג'ינג'י, וכן ציורים המציגים את חיילי צה"ל ומשקפים גאווה לאומית.
יצירותיהן של ברכה שחר מאשקלון, של רות יופה מכפר־עזה, של יונה לוי גרוסמן מעין־הבשור, ושל ליאת ביכמן מקיבוץ רוחמה, מתארות את הצבעים, את הנופים ואת הזיכרונות מהקיבוצים המוריקים בעוטף עזה. זאב טרכטמן משדרות, אומן ומעצב דיגיטלי בתחום Text Word Arts, מציג בתערוכה יצירות שיצר טרם המלחמה, שבאופן מדהים נראות כאילו נוצרו בהשראת מסיבת הנובה.
התערוכה החדשה צבעי הזמן הדואב, מזמינה את הציבור הרחב להכיר את עולמם של האומנים בהשראת הזיכרונות, הצבעים והטכניקות הייחודיות של כל אחד מהם, המשקפים את האומנות הישראלית העכשווית.
בין האומנים והאומניות שיציגו בתערוכה: אביב פרס מקיבוץ זיקים, אורלי נזר מקיבוץ אור הנר, ברכה שחר וענבל קריסטין מאשקלון, רות יפה מכפר עזה, אורנה אוריין מקיבוץ ברור-חיל, זאב טרכטמן משדרות, יונה לוי גרוסמן מעין הבשור, אומניה סבאח מכפר כיסרא סמיע, עליזה הירשאוגה מקיבוץ רוחמה, שירה כוכבי מירושלים ועוד רבים.
ד"ר איריס לוי, ראש החטיבה לאומנות, המרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט: "כל אחת ואחד מ-15 האומניות והאומנים המפונים המשתתפים בתערוכה זו הם עולם ומלואו, עולם של זיכרונות, של אהבות, של צבעים. זוהי תערוכה המציגה את העושר התוכני והחומרי הקיים במרחב הישראלי, ובמידה רבה היא מעין נקודת אור קטנה וזריקת עידוד כדי להמשיך ולפעול במרחבי היצירה גם בעתות מלחמה. תערוכה זו מנסה ליצור בפנינו מעגלי קסמים ועולם שופע של דמיון המתערבב, לא פעם, עם עצב אמיתי וריאלי, ובכך היא מזמנת לכל צופה נקודת מבט אישית שיוכל להפנות אל עבר כל יצירה ולגלות בתוכה עולם ומלואו".