השחקן ישראל (סשה) דמידוב, המשתתף בהצגה החדשה “ריצ'רד השלישי" בתיאטרון גשר, מספר על אהבתו לשייקספיר, חוזר לתחילת הדרך במוסקבה, כשנאלץ לזייף את גילו כדי להתקבל ללימודי תיאטרון, ומדבר על החזרה לבמות במהלך המלחמה לקול האזעקות, על השינוי שחל בו מאז ה־7 באוקטובר ועל המשמעות החדשה שמקבלים המחזות שבהם הוא משחק מאז.
ב־2 באוקטובר ראיינתי את דמידוב לרגל עליית הצגה חדשה בתיאטרון גשר בכיכובו – "ריצ’רד השלישי", מחזהו הנודע של ויליאם שייקספיר, שהועלה בישראל מספר פעמים החל משנות ה־60. עליית ההצגה נדחתה כמובן בשל המלחמה, אך בחודש שעבר עלתה בתיאטרון גשר הגרסה החדשה בבימויו של איתי טיראן, שב־2012 גילם בעצמו את התפקיד בקאמרי. בהצגה מככבים יבגניה דודינה (בתפקיד ריצ’רד), דמידוב (בתפקיד קלרנס, אחיו של ריצ’רד), דורון תבורי (בתפקיד המלך אדוארד) ועוד.
"שייקספיר הוא עולם שלם ומושלם ואני עד עכשיו בהלם איך נולד אדם כזה שהיה יכול לכתוב כאלה דברים, גם מצד האמנות, גם מצד ההיסטוריה וגם מצד הפילוסופיה והפסיכולוגיה", אומר דמידוב. “הוא היה מדען של נשמת האדם וזה כל כך חזק ואני אוהב את שייקספיר יותר מאת כל המחזאים האחרים. המחזות של שייקספיר הם הפסגה והוא המחזאי הכי גדול בעולם".
במחזה מגלם דמידוב את קלרנס, אחיהם האמצעי של אדוארד וריצ’רד. "קלרנס הוא מעין דון ז’ואן, נולד במשפחת מלוכה ויחד עם זאת הוא היה חייל חזק במלחמות האחים שהיו ועשה המון דברים למען אדוארד", מספר דמידוב. “הוא אפילו חרג מגבולות החוק למען אחיו אדוארד ש’גמל’ לו בכך ששלח אותו לכלא. בסופו של דבר מי שרצח אותו היה אחיו הקטן ריצ’רד, שרצה לפלס את דרכו למלוכה. חשוב לציין שאיתי טיראן, אמן־במאי־שחקן מאוד מיוחד ומוכשר, לקח את המחזה לכיוון חדש ומגלה דברים שלא גילו לפניו. כך, בסצינה שבה הורגים אותי, נותנים לי לראות מי בסופו של דבר הורג אותי וזה משהו יוצא דופן".
"בכל אדם יש הכל"
עבור דמידוב מדובר בסגירת מעגל, שכן הפעם הראשונה שבה שיחק במחזה של שייקספיר הייתה כסטודנט במגמת תיאטרון באוניברסיטה במוסקבה. “גילמתי שם ליצן מהמחזה ‘כבקשתכם’, ומה ששמתי לב אליו הוא שכשאתה קורא טקסט של שייקספיר אתה בהתפעלות ומרגיש איך אפשר לבצע זאת, אבל אחרי זמן מה פתאום הדיבור ניתק מפיך, באופן בלתי נשלט", הוא מספר. “זה קורה לך בזמן ההצגה ואז הבלקאאוט הזה נעלם ואתה מצליח לצאת מהמשבר הזה בצורה יותר טובה. זה משהו ששמתי לב שקורה לי, ולא רק לי, בעיקר במחזות של שייקספיר. זה קרה לי במוסקבה וגם פה, ב’ריצ’רד השלישי’. הרגשתי זאת לא פעם כששיחקתי במחזות של שייקספיר לאורך השנים".
דמידוב (66), משחקני התיאטרון המוערכים בישראל, נולד בטשקנט וגדל למשפחת מהנדסים כשמשחק לא היה בכלל בלקסיקון שלו. “גדלתי בבית שבו הייתי צריך ללמוד פיזיקה, מתמטיקה ומדע, נושאים שאגב עד היום מעניינים אותי, ולהמשיך את המסורת המשפחתית", הוא מספר.
"לכן גם למדתי במכון לתחבורה בטשקנט הנדסת בניין ועבדתי בזה. היה לי מקצוע רציני ויציב שכלכל אותי טוב. המשיכה הראשונה שלי לבמה הגיעה דווקא ממוזיקה: בשנות ה־70 מוזיקת הרוק חדרה לברית המועצות ועל אף שהיה אסור לשמוע ולנגן את המוזיקה הזו, נמשכתי אליה והייתי קונה תקליטי רוק בחשאי, ואף הקמתי להקת רוק מחתרתית עם חבריי שבה ניגנתי ושרתי"
"בהמשך התגייסתי לצבא הרוסי וכשהשתחררתי, בימים עבדתי כמהנדס ובלילות עבדתי כדי.ג’יי במרכז צעירים שהיה בו גם דיסקוטק וגם תיאטרון קטן של שחקנים צעירים. בדיסקוטק, בין השירים, הייתי משחק ועושה כל מיני שטויות כדי להצחיק את הקהל. זה היה נעים והחבר’ה מהתיאטרון הזה אמרו לי שאני שחקן מוחלט ושיש לי כישרון לזה. הייתי כבר בן 27 אבל החלטתי בעידודם לנסוע ללמוד משחק באקדמיה הרוסית לאמנויות התיאטרון ‘גיטיס’ במוסקבה. בגלל שכדי להתקבל היה צריך להיות עד גיל 25, עשיתי עבירה וזייפתי תעודת זהות על אף שאם היו עולים עליי יכולתי לשבת על זה בכלא, והצלחתי להתגלגל ולעבור את האודישנים".
עם תום לימודיו החל לשחק בתיאטרון הנחשב "מאיאקובסקי" במוסקבה בתפקידים בולטים, כשמי שלימד אותו באקדמיה והפך למנטור שלו ומורהו הרוחני היה הבמאי יבגני אריה, שהלך לעולמו לפני ארבע שנים. “הפגישה עם יבגני הייתה גורלית, אני חושב שזה נכתב מלמעלה שניפגש", הוא נזכר. “לפגוש אותו ולהיות התלמיד שלו היה הזכות הכי גדולה בקריירה שלי. הוא גם היה הראשון שאמר לי שבעתיד אגיע לגלם את הרוזן מישקין ואמר שהאופי שלי כשחקן מזכיר לו את האופי של השחקן הצרפי הנודע ז’ראר פיליפ. מאוד התפעלתי והתרגשתי מדבריו אלו. הוא אמר שאני עדיין צעיר לגלם תפקיד כזה אבל זה יגיע. והוא צדק".
בשנת 1990 עלה אריה לישראל יחד עם קבוצת שחקנים מתלמידיו, בהם דמידוב, וייסד ביפו, יחד עם סלבה מלצב, את תיאטרון גשר, אחד התיאטראות הרפרטואריים הדו־לשוניים היחידים בעולם (עברי־רוסי): “יבגני מאוד אהב אותי אבל הוא לא סיפר לי שהוא מתכנן לעלות לישראל ולהקים פה תיאטרון. השמועה גונבה לאוזניי במקרה, אז ניגשתי אליו ושאלתי למה הוא לא אמר לי והוא ענה: ‘סשה, אני לא יכול להבטיח לך שנצליח להקים תיאטרון. יש לך במוסקבה עבודה בטוחה בתיאטרון, אני לא רוצה להפריע לך’. אמרתי לו שלא אכפת לי ואני מעוניין לנסוע איתו ולפתוח דף חדש. לא פחדתי מזה, ועליתי לארץ".
"מהפכה בתיאטרון"
על אף חבלי לידה קשים וחוסר אמון של אנשי תרבות בתיאטרון גשר, התיאטרון, שחוגג בימים אלה 32 שנות קיום, הפך לאחד המוסדות הבולטים בתרבות הישראלית והעולמית ודמידוב נחשב לאחד מסמליו הבולטים וגילם בו שלל תפקידים, מיוסי ב"כפר", קליין, ד"ר גרוס ואלוהים ב"אדם בן כלב", אלפרד ב"רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים" ועד "טרטיף" ב"טרטיף". כמו כן הוא שיחק בהפקות התיאטרון ברחבי העולם, זכה בפרסים ובמקביל גם פיתח קריירת משחק מצליחה בטלוויזיה ובקולנוע ("צלקת", "קלרה הקדושה", "פלורנטין").
"אחרי שיבגני נפטר, היה צריך כביכול לקרות משהו לא טוב בתיאטרון אבל בינתיים, ממה שאני רואה, יש במאים ישראלים צעירים מוכשרים שעושים עבודה טובה ומעניינת, זה חזק ומקצועי ברמה בינלאומית גבוהה מאוד, וזה בא לידי ביטוי בתיאטרון היום מבחינת בימוי ותפאורה", אומר דמידוב. “במאים כמו יאיר שרמן או איתי טיראן מחוללים מהפכה בינלאומית בתיאטרון, שלא לדבר על הבמאי הליטאי הדגול רימאס טומינאס שביים אותנו לאחרונה ב’אנה קרנינה’ וב’אל תסתכל לאחור’".
שם, במוסקבה, דמידוב הכיר לא רק את אריה אלא גם את אשתו סבטלנה, שחקנית תיאטרון גשר המשחקת לצדו גם בהצגה "כפר". "לשחק עם אשתי זה משהו אחר ויוצא מן הכלל, תחושה שונה מלשחק לצד קולגה שאתה לא פוגש גם בבית. זו חוויה מיוחדת מאוד", הוא אומר. “הכרנו במוסקבה כשלמדנו יחד משחק באותה אקדמיה, והיינו זוג כבר שם ועלינו יחד לישראל עם הבן הראשון שלנו".
התרעות פיקוד העורף