המלחמה שנכפתה על ישראל ברצועת עזה לאחר טבח ה-7 באוקטובר השפיעה עמוקות על כל אחד ואחת מאיתנו.
כאשר הסופר והמשורר, ד"ר יוסי פורת, נפגש עם התחושות הקשות והמוכרות הללו, הוא ניגש מיד למחברת השירים שלו, הרים את העט שהיה מונח לידה ופרק את אשר על לבו על הדף, כפי שהוא יודע לעשות היטב.
אלו חלק משירי המלחמה שלו:
1. טוֹהַר
גֶּשֶׁם, מַיִם מִשָּׁמַיִים,
מְטַהֲרִים גַּם אֶת הָעֵינַיִים,
הָאוֹבֶךְ מְעַט נֶעֱלַם,
זֶה לֹא מֻושְׁלָם,
הַנְּשָׁמָה מַכְבִּידָה, הַנְּשִׁימָה קָשָׁה,
הַדְּאָגָה נוֹרָאִית מְאוֹד בְּסִיסִית,
מִי יִיתֵּן מִי יַחֲזִיר,
מִי יָבִיא הָאוֹר לְהָאִיר?
2. אוֹר וְחוֹשֶׁךְ
לְהַבִּיט קָדִימָה לִרְאוֹת עָמוֹק-
וְלִזְעוֹק,
בְּתוֹךְ הָאֲפֵלָה הַמִּתְרוֹמֶמֶת-
הַמְּדַמֶּמֶת,
לְהַרְגִּישׁ גַּעְגּוּעִים שֶׁעוֹטְפִים-
בְּחִיבּוּק חָזָק שֶׁל עֲלוּמִים,
לְהַאֲמִין וָשׁוּב בֶּאֱמֶת-
לְהַבְחִין בְּכָל פְּרָט וְסֶדֶק,
לְהַעֲנִיק מִלֵּב שׁוֹתֵת-
לְהַרְחִיק הָאֶצְבַּע מֵהֶדֶק,
לָתֵת לָאוֹר לַחְדּוֹר לְתוֹךְ הָעוֹר-
לְהַרְגִּישׁ יְצִיאָה מֵחוֹשֶׁךְ הַבּוֹר,
לְהַבְדִּיל בֵּין הַצְּבָעִים,
לְהִימָּצֵא בְּשׁוֹרֶשׁ הַחַיִּים,
לְהַרְגִּישׁ גַּעְגּוּעִים שֶׁעוֹטְפִים,
לְהַאֲמִין בַּדְּבָרִים הַטּוֹבִים,
זוֹ תַּמְצִית הַקָּהָל, הַדֶּגֶל, בְּיַחַד-
לֵב הָאֻומָּה שֶׁרוֹטֵט וּפוֹעֵם לָעַד.
3. אֶל עַל
בְּיָמִים אֲפוֹרִים שֶׁל שְׁכוֹל וְתִקְוָוה,
בְּיָמִים שֶׁרוּחַ הָעָם הִיא הָעָוצְמָה,
אֶל עַל נַבִּיט אֶל אוֹפֶק הַתְּבוּנָה,
מִלְּמַעְלָה נֶחְשֶׂפֶת כָּל הַתְּמוּנָה.
מְדִינָה קְטַנְטַנָּה, כִּמְעַט נִבְלַעַת,
כַּמָּה אוֹיְיבִים מֻוקֶּפֶת קָשֶׁה לָדַעַת,
הָרוּחַ הַפּוֹעֶמֶת הִיא לָהּ הַתִּקְוָוה,
יַחַד אֶל עַל נְבִיטָה בְּחֶדְוָוה וְתִקְוָוה.
זָוִוית אֵינָהּ רַק מִסְפָּר- אֶלָּא מַבָּט,
שֶׁנִּבְנָה לְאוֹרֶךְ הַשָּׁנִים - אַט אַט,
מַבָּט מֵאֵל עַל חוֹשֵׂף אֶת הַלֵּב,
שֶׁפּוֹעֵם עֲבוּר כֻּולָּנוּ וּמַכְרִיעַ אוֹיֵיב.
יָד בְּיָד קָדִימָה אֶל שֶׁמֶשׁ כֹּה יָפָה,
גַּם עֲנָנִים לֹא יַסְתִּירוּ אֶת הַתִּקְוָוה,
כִּי שָׂם בִּשְׂמֵי אֶל עַל בְּיוֹם וּבְלֵיל,
אִיחוּדֵנוּ הוּא כּוֹחֵנוּ וְאוֹתוֹ נְהַלֵּל.
אֶל עַל אֶל שְׁמֵי תְּכֵלֶת עֲנֻוגִּים,
מִלְּמַעְלָה כֻּולָּם נִרְאִים קְטַנִּים,
יִשְׂרָאֵל מִלְּמַעְלָה מַמָּשׁ מַדְהִימָה,
מֻושְׁלֶמֶת, יְפֵהפִיָּיה, כֹּה בְּטוּחָה.
אֶל עַל נָרִים מַבָּט וְעַיִן בּוֹכִיָּיה,
נִתְחַבֵּק וּנְיַישֵּׁר אֶת הַשּׁוּרָה,
נַאֲמִין בִּמְלוֹא הָעוֹז וְהָאֱמוּנָה,
לְיִשְׂרָאֵל שֶׁלָּנוּ נְכוֹנָה הַתְּקוּמָה.
4. אֹפֶק תָּכוֹל
בֵּין שִׁבְרֵי אֵמוּן וְאֵינְסוֹף נִרְצָחִים,
קְטַנְטַנִּים, נָשִׁים וּגְבָרִים,
זְקֵנוֹת וּזְקֵנִים,
חַיָּלוֹת וְחַיָּלִים,
בֵּין פָּעוֹטוֹת בּוֹכִים וְנָשִׁים שֶׁנֶּאֶנְסוּ,
הָרַבִּים שֶׁנִּפְגְּעוּ, בָּתִּים שֶׁנֶּהֶרְסוּ,
עֲדַיִן לֹא מְבַצְבֶּצֶת לָהּ הַתִּקְוָה,
כָּל כָּךְ רוֹצֶה לָחוּשׁ בְּתִפְאַרְתָּהּ,
שֶׁהִיא אָכֵן בְּלִבֵּנוּ,
בְּשִׁירָה עַל שְׂפָתֵנוּ,
אֲנִי מְחַפֵּשׂ סוֹף סוֹף הַצְלָחָה,
שֶׁתָּרִים עִם עַמִּי בִּתְבוּנָה,
שֶׁתַּחְתֹּם אֶת הָרֹעַ הַשָּׁחֹר,
הַמֵּעִיק,
שֶׁתַּחֲלֹם אֶת הַלֹּא נוֹדָע, הַיָּפֶה,
הַמַּבְרִיק,
שֶׁתְּאַפְשֵׁר לַלֵּב לְהִתְכַּוֵּץ מֵאַהֲבָה,
שֶׁתַּשְׁתִּיק חֵלֶק מִיְּסוּרֵי הַחֶמְלָה,
תַּשְׁאִיר לִי מָקוֹם צַר לְאֵבֶל - עַד,
כָּל כָּךְ לֹא בָּא לִי לְהִשָּׁאֵר בָּדָד,
שֶׁתַּנְצִיחַ לִי אֹפֶק תָּכוֹל עָמֹק,
שֶׁנּוּכַל לִרְאוֹת רָחוֹק רָחוֹק.
5. הַיּוֹם וּמָחָר אוֹ מָחֳרָתַיִים
הַיּוֹם זֶה אָיוֹם לַמְרוֹת הַחַג,
בְּפֶתַח אִיּוּמִים עַד הַגַּג,
מִי שֶׁבְּעַד וְגַם מִי שֶׁנֶּגֶד,
עָשִׁיר כְּקוֹרַח אוֹ רַק עִם בֶּגֶד,
מִשְׁפַּחְתִּיּוּת מְכַבֵּד לַמְרוֹת הַהֶלֶם,
מָה הוּא בֶּאֱמֶת רוֹצֶה בְּעֶצֶם?
שָׁלוֹם וְשַׁלְוָוה לַמִּשְׁפָּחָה,
מְתֻובָּל בְּתִקְוָוה וַהֲמוֹן אַהֲבָה,
בְּטוֹב כֻּולָּנוּ חוֹשְׁקִים, מָה לְטוֹבָתוֹ עוֹשִׂים?
לִצְעוֹק תָּמִיד מֻותָּר, לִצְחוֹק זֶה הָעִיקָּר,
לְהִתְפַּלֵּל בְּלֵב אוֹהֵב חָשׁוּב-
לִחְיוֹת בְּלִי כְּאֵב עִם אָהוּב,
אֲנָשִׁים בְּעַד פַּכִּים קְטַנִּים, דֵּי מִמַּאַבְקֵי חַיִּים,
שֶׁקֶט, שַׁלְוָוה, פַּרְנָסָה וּבְרִיאוּת,
לְהַעֲבִיר אֶת הַחַיִּים לְלֹא לְאוֹת.
מָה צוֹפֶה הַ'מָחָר'? הַאִם כְּבָר מְאֻוחָר?
יַחְדָּיו זֶה כּוֹחַ מֵעֵצִים וְעָצוּם-
נְשַׁלֵּב יָדַיִים יַחְדָּיו נָקוּם,
עַם אֶחָד בְּלִי תֵּירוּצִים,
נִתְלַכֵּד עַד קֵץ הַיָּמִים.
6. הַפְגָּנָה
בְּצֹמֶת הִרְגַּשְׁתִּי אוֹתָם לִידֵי-
דּוֹמְמִים
עֵינַיִם אֲדֻמּוֹת,
בּוֹכִים?
מַקְרִינִים רְגָשׁוֹת,
הֵם נִסּוּ לוֹמַר מִלָּה-
אַךְ הַפֶּה יָבֵשׁ,
שָׁלְחוּ יָד חַמָּה,
חָשַׁבְתִּי שֶׁאַרְגִּישׁ אֵשׁ,
אַךְ הִיא נֶעֶלְמָה,
הִתְפּוֹגְגָה מוּלִי,
רְסִיסֶיהָ הַחַדִּים חוֹתְכִים בִּי,
זָכַרְתִּי אוֹתָם מְסֹרָקִים לְמִשְׁעִי,
פְּנֵיהֶם חִיּוּךְ עֲבוּרִי,
כָּעֵת שִׁעֲרָם סָתוּר,
אֲבָל הַמַּבָּט בָּרוּר,
פְּנֵיהֶם הַיַּלְדוּתִיּוֹת כָּעֵת מְבֻגָּרוֹת,
הָעֵינַיִם הַשּׁוֹאֲלוֹת עֲדַיִן מַתְמִידוֹת.
כְּשֶׁעָזַבְתִּי הִבַּטְתִּי לְאָחוֹר-
הִרְגַּשְׁתִּי אֶת כּוֹחָם מְלַוֶּה,
הֵם עִמָּנוּ מִדּוֹר אֶל דּוֹר-
פּוֹקְדִים עַל כֻּלָּנוּ 'צֵא,'
עַל אַרְצְךָ אַל תַּפְסִיק לַחֲלֹם,
הַמְשֵׁךְ וְהִלָּחֵם עַל הַחֲלוֹם.
7. כְּאֵב
אֲנִי רוֹצֶה לִצְעוֹק לַשָּׁמַיִים- לְהַדְהֵד עַד סוֹף הָעוֹלָם,
אֶת הַכְּאֵב הֶעָמוֹק שֶׁבַּלֵּב-
עַל כָּל חָטוּף וַחֲטוּפָה, יֶלֶד וְיָלְדָה, צָעִיר וּצְעִירָה, זָקֵן כָּמוֹנִי וּזְקֵנָה, חַיֶּילֶת וְחַיָּיל,
אֲנִי מְנַסֶּה לְיַיחֵל,
אֲבָל הַקּוֹל נֶחְבָּא, לֹא מִתְגַּלְגֵּל.
לֹא יוֹדֵעַ אִם קוֹל הָעָם יֵיצֵא לַחָופְשִׁי,
יִשְׁתַּחְרֵר וִישַׁחְרֵר,
שֶׁנֵּצֵא מֵהַצֵּל. אֲפִילּוּ בְּחָסוּת הָאֵל.
8. כְּנִיעָה
רַק לָךְ אֲנִי מוּכָן לְהִכָּנַע,
עִם כָּל הַשְּׁאָר אֶלָּחֵם,
אֶת מַחְשַׁבְתִּי מַבְהִירָה,
זֶה אוֹ אֲנִי אוֹ הֵם,
הָרֹעַ וְהַמַּחְשַׁכִּים אֵינָם הָעָם, הָאוֹר וְהַיֹּפִי עֲדַיִן עוֹדָם שָׁם,
פָּנָס מַבְלִיחַ יָאִיר חָזָק הַשְּׁבִיל, יֵשׁ עוֹד דֶּרֶךְ לְמַעְלָה לְהַעְפִּיל,
זֶה רַק עִנְיָן שֶׁל שְׁלִיטָה, בְּדִיּוּק הַהֵפֶךְ מִכְּנִיעָה,
זֶה רַק עִנְיָן שֶׁל הֲבָנָה, הָפוּךְ מֵחוֹמַת הַהַתְרָסָה,
הַנִּצָּחוֹן מֻבְטָח - עוֹד נִקְרָא הֵי הָךְ,
תְּשׂוּאוֹת יָעוּפוּ בָּאֲוִיר - אֶת כָּל הָעוֹלָם נָעִיר,
הַשְּׁבִיל אָרֹךְ - קָשָׁה הָעֲלִיָּה,
נְחַיֵּךְ כְּשֶׁנַּגִּיעַ לִמְרוֹם הַפִּסְגָּה,
נִצְחַק כֻּלָּנוּ וְגַם הָ'הֵם',
כְּשֶׁנִּרְאָה פִּתְאוֹם אֶת הַ'שָׁלֵם'.
9. עַד כָּאן
תְּמִימוּת עוֹבֶרֶת לְאִיטָּהּ,
אוֹ בְּאִיבְחַת סַכִּין חַדָּה - כְּשֶׁהִיא פְּגוּעָה וְכוֹאֶבֶת.
עַזּוּת מֵצַח מַכְבִּידָה,
כַּאֲשֶׁר לִנְשָׁמָה הִיא חוֹדֶרֶת, מְבַזָּה וּבוֹעֶטֶת.
קָשֶׁה לְהָבִין שְׁתִיקוֹת אֲרֻוכּוֹת,
וּמַבָּט מִתְעַלֵּם שֶׁעֵינָיו הַצִּידָּה,
נוֹחַ לְהִסְתַּכֵּל אֶל הָאוֹפֶק הָרָחוֹק,
וְלֹא אֶל הַנְּשָׁמָה הַמִּתְיַיסֶּרֶת פְּנִימָה,
אַךְ כְּשֶׁהָאֵשׁ בּוֹעֶרֶת וְהַלֵּב נִשְׂרָף,
רוּחַ הָאָדָם מְיַלֶּלֶת אַךְ לֹא בּוֹכָה,
נְחוּשָׁה כְּאֶבֶן צוּר שְׁחוֹרָה לַחְתּוֹךְ,
וְאֶת מְחוֹל הָאֵימָה הַגָּדֵל לְהָסִיר.
בְּיָמִים שֶׁל כְּאֵב נוֹלֶדֶת אוּמָה,
גָּדֵל עַם חָדָשׁ מָלֵא בְּתִקְוָוה,
זִכְרוֹנוֹת הֶעָבָר הוֹפְכִים לֶעָתִיד מָלֵא אוֹר,
לְבָבוֹת חֲפָצִים לָצֵאת מֵהַבּוֹר.
בְּמַבָּט לְאָחוֹר בְּעוֹד עֶשְׂרוֹת שָׁנִים,
יִתְבָּרֵר שֶׁהָאוֹר הִפְעִים אֲנָשִׁים,
הָרוֹעַ מִמּוּל גִּיבֵּשׁ וְאִיחֵד,
סָחַף אֶת הַטּוֹב וּפִיזֵּר אֶת הָעֲרָפֶל.
10. פְּגִישָׁה
מַלְאָכִים בַּשָּׁמַיִם נִפְגָּשִׁים מֵעַל הָעֲנָנִים.
לִפְעָמִים עַנְנוּת מַסְתִּירָה,
פְּעָמִים קֶרֶן שֶׁמֶשׁ מַבְהִירָה.
רַק שָׁם כָּל כָּךְ רָחוֹק,
הַכֹּל נִהְיָה צָפוּף, קָרוֹב.
כְּשֶׁהֵם נִצְמָדִים אֱלֹהִים מְחַיֵּךְ בְּזָוִית הַפֶּה,
לִפְעָמִים שׁוֹלֵחַ קָפֶה וּדְבַר מַאֲפֶה,
פְּעָמִים נִסְתָּרוֹת דְּרָכָיו וְהוּא שׁוֹתֵק,
כִּי רַק שָׁם לְיַד הַגַּן,
כָּל הַגָּלוּי נֶעֱלַם.
לִפְנֵי הַשֵּׁנָה הֵם שׁוֹלְחִים מַבָּט,
מַחֲלִיטִים אִם לִישֹׁן כַּפִּיּוֹת אוֹ מִמֶּרְחָק,
הַאִם אֶת פִּיגָ'מַת הַפַּסִּים,
אוֹ סְתָם כָּרָגִיל בְּתַחְתּוֹנִים,
כָּכָה זֶה שָׁם לְיַד הָעֲנָנִים.
בַּבְּקָרִים וּבַצָּהֳרַיִם גַּם שָׁם חָשׁוּב לָנוּחַ,
בִּגְלַל הַמַּאֲמָץ וּבִגְלַל הָרוּחַ,
לַעֲצֹם עֵינַיִם בְּשַׁלְוָה,
לְהִתְכַּנֵּס מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה,
וְלִישֹׁן שׁוּב בַּחֲשֵׁכָה.
כָּל יַלְדֵי הַמַּלְאָכִים מַמָּשׁ, אֲבָל מַמָּשׁ,
מְיֻחָדִים.
כֹּה יָפִים.