מאז ה־7 באוקטובר השופט בדימוס יהודה גרניט חש כי אין לו יכולת לראות סרטים, הצגות, להתבדר. "הדבר היחיד שאני יכול לעשות הוא לעבוד בסטודיו, לפסל. עבודת הפיסול מאוד מרגיעה, אני לבד בסטודיו, מנותק מכל העולם, ממש בתחושת שאנטי", הוא אומר. "אני מקווה שהחטופים בחיים והם יחזרו, אבל אני לאט־לאט מתייאש. גדי מוזס, בן דוד של זוגתי, שבוי בעזה. אני מאשים את ביבי והממשלה שהם לא רוצים. אני מבין שברגע שיעשו עסקה, בן גביר וסמוטריץ' יפרשו ולא תהיה לו ממשלה. הדבר הכי חשוב היה לשחרר את החטופים וזה מתמסמס".
מכירת ציורים של הציירת פנינה קידר תתקיים במסגרת חודש ההתרמה לעמותת אקים
ב־25 אפריל נפתחה תערוכת יחיד של גרניט ב"מקום לאמנות" ברחוב שביל המרץ בתל אביב. התערוכה, "המלחמה מתרגשת", באוצרותה של שירלי וגנר, תימשך עד ה־25 במאי. גרניט עוסק כ־30 שנה בפיסול ועבודותיו הוצגו בתערוכות שונות. התערוכה הנוכחית כוללת פסלים ממתכות שונות וגם הדפסים שונים, חלקם נעשו לפני המלחמה וחלק מהעבודות נעשו אחרי תחילתה. באחת העבודות למשל רואים הדפס של אורנה בנאי במחאת החטופים, כשהיא צורחת ויש מאחוריה שלטים להחזרת החטופים.
עבודה אחרת של גרניט, שבה רואים חייל נהרג ונופל, קיבלה השראה מהצילום האייקוני של רוברט קאפה ממלחמת האזרחים בספרד. "עשיתי פסל בהשראת הצילום הזה. גמרתי אותו לפני שבוע. הוא מביע את הטרגדיה של חיילים שנופלים במלחמות", הוא אומר. "עשיתי גם עבודה ובה ציטוט מספר בראשית: 'האף תספה צדיק עם רשע?', כשהכוונה היא להרג אזרחים מעזה שלא מעורבים בכלל בטרור, הרג שנעשה ללא הבחנה, שאנחנו לא מבחינים בין צדיקים לרשעים".
גרניט, תושב תל אביב, מציג כאמור בתערוכה גם עבודות שנעשו לפי המלחמה, אבל מקבלות עכשיו הקשר עוד יותר אקטואלי. אחת מהן היא "צבע אדום בעוטף עזה", שבה רואים אם וילדיה. "עבודות רבות, אגב, נעשו בעקבות תמונות שראיתי בעיתונים ומשכו אותי לעשות מזה פסל, להביע למשל הזדהות עם אנשים שחיים שם", הוא אומר. "כשעשיתי בזמנו את העבודות רק חששתי ממלחמות, אבל עכשיו אני רואה שהיה בהן איזה אלמנט של נבואה. יש לנו כאמור קרוב משפחה חטוף, גדי מוזס, ש'חגג' 80, ואנחנו לא יודעים אם הוא חי או מת".
"להפסיק עם המלחמות"
גרניט, 88, כיהן בשנים 2006־1997 כשופט בית משפט לענייני משפחה בתל אביב. בין הפסיקות התקדימיות שלו היו חלוקת נכסי קריירה; וגם מתן תוקף של פסק דין להסכם ממון בין בני זוג מאותו המין. "חלוקת נכסי קריירה לא הייתה בחוק הישראלי", הוא אומר. "התקדים המשפטי היה שנכסי קריירה, כלומר פוטנציאל השתכרות עתידי במקרה של פערים גדולים בהשתכרות של בני הזוג, ייחשב גם נכס שאמור להתאזן באיזון המשאבים. זה היה פסק דין שניתן ב־2002 ואושר בעליון והיום הוא חלק מהדין הישראלי. ואילו לגבי הסכם ממון בין בני זוג מאותו מין, בעבר החוק היבש לא הכיר בהם כבני זוג, ואני חשבתי שהם כן בני זוג, ובעקבות פסיקתי מאשרים הסכמי ממון בין בני ובנות זוג מאותו מין".
תחום דיני משפחה, מודה גרניט, הוא תחום מורכב, "כאשר הדברים הכי מורכבים הם בנושא משמורת על ילדים. אין לזה מתכון, צריך לראות את ההורים, יש גם עובדות סוציאליות שמעורבות בכך, זה מאוד טעון ומאוד בעייתי כל עניין המשמורת". לדברי גרניט, אב לשלושה ילדים וסבא לנכדות, הוא בחר בתחום משפחה כי תחומי משפט אחרים לא עניינו אותו, אך ייתכן שלבחירה שלו היה גם קשר לסיפורו האישי.
"נולדתי בחיפה", הוא מספר. "אבא שלי שירת במלחמת העולם השנייה בצבא הבריטי עם עוד חיילים מארץ ישראל, נפל בשבי הנאצי ביוון, והיה ארבע שנים בשבי. אמא שלי שמה אותי בפנימייה בקיבוץ וגם ניתקה אותי מאבא שלי. הוא היה שולח מכתבים, תמונות, והיא לא הראתה לי. הייתי בפנימייה עד גיל 11. אחר כך כשאבא שלי חזר, אמא היגרה לקנדה, התחתנה שם, ואני נשארתי פה עם אבא, אבל גם הוא שם אותי בכל מיני משפחות אומנות".
עד כמה השפיעה הילדות שלך על אופייך כשופט?
"זה מאוד השפיע. לא על מה יהיו ההחלטות, אבל כן על הרגישות".
מאז הפרישה לגמלאות גרניט מגדיר עצמו לגמרי כאמן, ואת תחושותיו הוא מביע כאמור באמצעות יצירותיו. "יש לי למשל עבודת פיסול, 'אל תשלח ידך אל ההדק', שיש בה דמות של מלאך וכתוביות בעברית ובאנגלית של המשפט הזה, כשהכוונה היא להפסיק עם כל המלחמות האלה", הוא אומר. "בעבודה אחרת, 'צעקה', צילמתי את עצמי בצעקה, עשיתי מזה הדפס ואחר כך פיסלתי פסל שמביע זעם. כנראה יש בי זעם פנימי ויש מספיק סיבות לזעם היום".
בין הסיבות לזעם שלו אפשר למנות למשל את כל הקשור לרפורמה המשפטית. "הייתי הרבה מאוד פעמים בקפלן. יצאתי נגד", הוא אומר. "זה היה ניסיון ליצור בישראל דיקטטורה רשמית. אומרים, אני לא יודע אם זה נכון, שחמאס ראה בזה חולשה של ישראל, אבל אני לא מאמין שבגלל זה הוא עשה את זה. הוא היה עושה את זה כנראה בכל מקרה. זה סתם ניחוש".
לדברי גרניט, הוא אינו מרגיש שהרפורמה המשפטית מתה: "מחוקקים כל מיני חוקים, מחלקים נשק, לא ממנים שופטים לבית המשפט העליון, לא ממנים נשיא לבית המשפט העליון. זה הכל קשור להפיכה המשטרית הזאת שכבר הביאה לאסון. זה פשוט נורא כל החוקים האלה, למשל חוק הנבצרות".
מה אתה מרגיש כשאתה שומע כל מיני ידיעות על קומבינות הקשורות למינוי שופטים?
"אני חושב שזה נורא. שופטים רוצים להתקדם, כמו כל אדם, פקיד, קצין או מנהלן, ויש נטייה להתיישר עם השלטון, עם מי שממנה, מקדם. זו נטייה טבעית. אם ממנים שופטים שממילא כבר מיושרים, זה בכלל אסון; או שלא ממנים שופטים שחושבים שיש להם דעה עצמאית או דעה אחרת למרות שהם מוכשרים".
לפני כשנה, בפורום השופטים בדימוס, במסגרת שיח שהתנהל עורר גרניט סערה כשאמר כי השרים בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר אינם בני עמו, אלא אויבים שלו. הוא לא מתחרט על האמירה הזו ועומד מאחוריה גם היום. "אני לא רואה את עצמי בשום קשר של שותפות עם פשיסטים וכהניסטים", הוא אומר.