"הבעת דעה פוליטית יכולה לפגוע בפרנסה": אבי גרייניק בריאיון מיוחד

אבי גרייניק מתכונן למחזמר "פרח השכונות" ומדבר עם "מעריב" על האתגרים בזמן המלחמה, החיבור לדניאל וייס ששכל הוריו בטבח בבארי, חשיבות ההתבטאות הפוליטית לדעתו, והחברות עם שותפו המיתולוגי עידן אלתרמן

דודי פטימר צילום: דודי פטימר
אבי גרייניק
אבי גרייניק | צילום: אלוני מור
3
גלריה

ראיון עם אבי גרייניק מתקיים בשישי האחרון בצהריים, כשהוא נמצא בעיצומם של צילומי הטריילר למחזמר החדש בכיכובו “פרח השכונות", אשר עולה השבוע (15.8, 21:30, עם הופעות נוספות ב־17.8 בהיכל התרבות נס ציונה וב־22.8 בהיכל התרבות יבנה) בהיכל התרבות פתח תקווה בהפקת התיאטרון הארצי מיסודו של סמי לוי. “’פרח השכונות’ זה מחזה שעלה ב־2013 בתיאטרון באר שבע. קובי אוז ואודי גוטשלק עשו לזה עיבוד מחודש לקראת עליית הגרסה שלנו", מספר גרייניק. “התפקיד שלי הוא חלק מהצמד ‘סמי וסומו’, אני בחור צעיר פוחז שנהפך לרב דמיקולו. יש במחזמר את רוב הלהיטים הגדולים של קובי אוז וגם להיטים פחות גדולים, והבנתי אילו יצירות אייקוניות יש פה".

במרכז עלילת המחזמר, בבימויו של גוטשלק, ניצב סיפור אהבתם של אורית ויוסי משדרות. יוסי שואף להגשים לאורית את החלום להפוך לזמרת מצליחה, אך סוד משפחתי שהוא מגלה מערער אותו והוא נאלץ לשנות את כיוון חייו וללכת ללמוד בבית ספר דתי. אורית מנסה להתרגל לרעיון של להיות עם חבר שחוזר בתשובה, אבל המשבר לא מאחר לבוא והיא מחליטה להיפרד ממנו. בעודו מנסה להשיב אליו את אורית, יוסי שבור הלב מנסה לחבר את חייו מחדש כשבדרך הוא הולך לאיבוד, מתכחש לשורשיו ולמשפחתו ומכניס את האנשים היקרים ללבו למערבולת שספק אם יצליחו לצאת ממנה.

במחזמר, שמשובץ במיטב הלהיטים שכתב והלחין קובי אוז בעיבודים מחודשים של אלעד פרץ, מככבים לצד גרייניק גם סוזנה פפיאן, מוריס כהן, יגאל עדיקא, הילה סעדה ועוד.

המחזמר ''פרח השכונות''
המחזמר ''פרח השכונות'' | צילום: יוסי צבקר

“נתנו עזרה ראשונה"

כמו רבים מעמיתיו למקצוע, גם גרייניק הרבה להופיע בפני משפחות חטופים, מפונים, חיילים ופצועים. “בסופו של דבר, כשאתה מתנדב בקהילה, זה משהו שהוא בשביל אחרים אבל זה גם מאוד אישי", הוא אומר. "אני חושב שאדם לא יכול לתת בלי הצורך שלו לתת, וכשיש אווירה של משבר אני מאוד חד. כך המוח שלי מכויל, ויש לי משיכה ללכת ולהיות. מצאתי שאני לא גרוע בזה, ומצאתי שאנשים במצבים מאוד קשים מרגישים נוח להתחבר, אז זה מאוד ממלא אותי, ולמרות הנסיבות זה גורם לי להרגיש שאני עושה קצת טוב, אבל אני לא מכחיש שדרך זה אני גם מטפל בעצמי".

"אחד הדברים שלמדתי מביקור אצל פצועים גופנית, שזה גם נפשית, הוא שרובם מרגישים שעושה להם טוב לשתף את הסיפור שלהם בסיטואציה מוגנת. לי יש קצת אומץ להיות ליד אנשים חשופים ופגיעים, ובמפגש עם דניאל פגשתי משהו שלא נתקלתי בו, כמו שכולנו מרגישים בסיטואציה הזו: פגשתי בחור צעיר שאיבד את ההורים שלו ואחרי חודשיים החליט שהוא רוצה לשיר ולהופיע. זה משהו שריגש אותי ורציתי להיות חלק ממנו, אז הצעתי לו לשתף פעולה או לנגן יחד, ובשבילי זה היה מדהים שהוא אפשר לי להיות לידו, לנגן איתו ושהוא סמך עליי שהוא יכול לחלוק איתי רגעים".

"פתאום הייתה ‘תעשיית ניחומים’, לא בציניות, וזה הפך להיות יותר מאורגן. המערכה הזו הוכיחה למה תרבות היא לא פריבילגיה. אנחנו היינו הקו הראשון של בריאות הנפש. אנחנו לא אמורים להיות הקו הראשון, אבל לנו הייתה היכולת להגיע לכל מקום והתרבות הייתה איזושהי נחמה זמנית כי נתנו את העזרה הראשונה. בהקשר של הפחתת תקציבים מתרבות צריך לזכור שאנחנו מגיעים ראשונים לכל בית מלון, לבתי חולים ולבסיסים. צריך לזכור את זה".

"אני מודה שלפעמים האקלים החברתי די צפוי, כלומר אני כבר יודע מה יהיו התגובות. כשהתחלתי את הקריירה שלי עוד לא היה אינטרנט, וכמה שנים אחרי התחילו האתרים ובאתרים היו טוקבקים. בכל פעם שהחמיאו לי 80% מהאנשים זה היה נורא נעים, ואם 20% לא פרגנו, אז אמרו לי: ‘אל תשים לב, אלו ילדים שכותבים שטויות’. אז זה היה נכון, אבל היום הטוקבקיסטים הולכים להצביע. מהבחינה הזאת נוצר אקלים שבו הטוקבקיסטים חזקים ממני, כי הם בחלקם מנוהלים למטרות פוליטיות. הכל פוליטי היום, אפילו איכות האוויר שאנחנו נושמים קשורה לפוליטיקה".

“משתדל להיות בעשייה"

גרייניק (52), יליד קריית אתא, הוא אחד המולטי־טאלנטים הבולטים בתרבות המקומית, הן כשחקן, הן כקומיקאי, הן כיוצר וכמוזיקאי והן כמדבב. בראשית שנות ה־90 החל להופיע יחד עם עידן אלתרמן במופע הקומי שהפך ל"ילדים סורגים לאלוהים", ממופעי הבידור המצליחים בכל הזמנים. בהמשך השניים הצטרפו לצוות תוכנית המערכונים המצליחה “פלטפוס" (בה זכו לפינה הפופולרית “נווה חמציצים") ואף זכו לתוכנית טלוויזיה משל עצמם, “כוכבי השכונה". “סוד ההצלחה של ‘פלטפוס’ הוא שהייתה שם חממה שקיבלה את הדבר הזה", מסביר גרייניק. “היה שם תהליך אטי של בישול אמנים שנתנו להם במה קטנה ובמה גדולה יותר, והיו שם עצמאות ושיתוף פעולה בין אנשים מוכשרים. זה סוד ההצלחה".

עידן אלתרמן ואבי גרייניק בשנת 94
עידן אלתרמן ואבי גרייניק בשנת 94 | צילום: קוקו

במקביל להצלחה כקומיקאי פיתח גרייניק את קריירת המשחק שלו והשתתף בסרטים (“זולגות הדמעות מעצמן", “חתה יסבח סבח", “העולם מצחיק" ו"מדורת השבט"), בסדרות (“תנוחי", “אליפים" ו"בית הכלבים"), בתוכניות ובהצגות בתיאטרון הרפרטוארי (“הכתובה", “לילה לא שקט", “קוראים לו מלך"). בנוסף, פיתח קריירה מוזיקלית שהחלה בתחילת שנות ה־2000 עם להקת “לולה", יחד עם אלתרמן, ירדן בר־כוכבא ויסמין קדר, שביצעה שירים שכתב והלחין, וכן הוציא שלושה אלבומי סולו והשתתף בשלל פרויקטים מוזיקליים. “ב־10 באוקטובר הייתי אמור להוציא שיר חדש שלי, שיר מאוד שמח ופאנקי, אבל אז פרצה המלחמה וזה נדחה ואני לא יכול להוציא אותו עכשיו", הוא מספר. “חוץ מזה אני עובד עם המשוררת יעל קידר על פרויקט מאוד יפה של משוררת ומלחין, ומאז ה־7 באוקטובר התחלנו לכתוב לתוך התקופה הזו ובקרוב נתחיל להקליט".

תגיות:
אבי גרייניק
/
עידן אלתרמן
/
הצגה
/
מלחמת חרבות ברזל
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף