תיאטרון הפרינג’ הוותיק “קוליסה" נמצא בפני איום קיומי. מנהלת התיאטרון וכל העובדים עומדים לאבד את עבודתם. במאית הבית הצעירה של התיאטרון מסרבת לקבל את הגזירה ומחליטה להילחם בכל מי שיעמוד בדרכה כדי להציל את התיאטרון, גם כשהסיכויים נגדה. זו עלילת המסגרת של הצגת התיאטרון החדשה, “ממלכת שוליים", מאת ובבימוי ענת זאוברמן ובכיכובם של ענת עצמון, עירית בנדק, שירי לוטן, שמשמשת גם כמפיקת ההצגה, נמרוד פלג, איתמר זנדני ואניטה פרדמן.
“מדובר בתיאטרון שוליים בשם ‘קוליסה’ שנוחתת עליו מכה נוראית כי העירייה לוקחת את המבנה ומחליטה לסגור את התיאטרון", מספרת עצמון, המגלמת בהצגה את אילנה רודיק, מנהלת התיאטרון. “פעם ראשונה בקריירה שאני מרגישה את הצד השני, את הצד של המנהלת, כי תמיד לשחקנים יש חרדה ויראת כבוד כלפי מנהלים משום שיש להם השפעה רבה על חיי השחקנים, אז למשך ההצגה אני יכולה להרגיש קצת מה זה להיות המנהלת.
אני לא רוצה לעשות ספוילרים אבל ההצגה מראה מה קורה בתיאטרון כשמנחיתים עליו מכת מוות כזו, ותוך כדי העלילה נחשפים גם חייהם של השחקנים והשחקניות שכל רצונם הוא להגשים את עצמם וליצור תיאטרון בתקופה הנוכחית, בישראל הנוכחית, גם כשזה נראה תלוש ובלתי אפשרי".
ההצגה מציגה שאלות ונותנת גם סוג של תשובות, ואני מתארת לעצמי שכל מי שיבוא לראות את ההצגה יחליט בלבו שגם הנפש והרוח חשובות בלחימה. ההצגה מתארת את הכאוס שנוצר בעקבות סגירת התיאטרון, ואתה יכול לקחת את זה לכל מיני אזורים".
בהצגה החדשה עצמון משתפת פעולה לראשונה בתיאטרון עם בנה, המוזיקאי ליאם תורג’מן, אחד משני בניה מנישואיה לשחקן דן תורג’מן, שכתב את המוזיקה להצגה. “הבן שלי ליאם, שהוציא בחודש שעבר גם אלבום בכורה (“תמ"א 27"), היה בחודשים הראשונים למלחמה במילואים אי שם בדרום, וזה היה לא פשוט כאמא הדואגת שאני", היא מספרת. "הבמאית ענת זאוברמן אמרה לי שהיא שמעה שהבן שלי מוזיקאי, אז הפגשתי בינה ובין ליאם, הם מצאו שפה משותפת והיא בחרה בו לכתוב את המוזיקה. ענת אמרה לי: ‘תדעי לך שלא לקחתי אותו כי הוא הבן שלך’".
עצמון (65), מהשחקניות האהובות והמוערכות בארץ, עם קריירה ענפה בקולנוע, בטלוויזיה, בתיאטרון ובמוזיקה, מעידה כי האמנות היא גם העוגן שלה, על אחת כמה וכמה בחודשים האחרונים. “אני מרגישה שאני נלחמת את מלחמת המדינה דרך האמנות, אני לא יכולה לראות את זה אחרת", היא אומרת. “הלב קרוע, נשבר, אתה חי בסוג של הזיה בשני מישורים: המישור הפרטי שאתה מנסה להחזיק בו בכל הכוח, והמישור הארצי שבו אתה פשוט מרגיש חסר אונים. זה עצוב כל כך וכואב. כל הזמן אני בבהלה כזו שלשנייה אני שוכחת מה קורה במדינה, ומהר מאוד אני נזכרת ואז אני נבהלת. החיים מאז ה־7 באוקטובר הם חיים בטלטלה רגשית קשה ואנחנו צריכים להיות נורא חזקים כדי לעבור את זה, כי אין לנו ברירה אחרת".
החל מהימים הראשונים למלחמה הופיעה עצמון, לבד ויחד עם בן זוגה דני סנדרסון, בפני מפונים ברחבי הארץ. “המופעים הראשונים היו מהולים בהמון עצב, כי מצד אחד אתה אומר לעצמך: מזל שהם בחיים ופה איתנו, ומצד שני אתה מבין שהם עקורים מבתיהם וזה מזעזע", היא אומרת. "זה מצב של חוסר אונים מוחלט מצד אחד, ומצד שני כולי אמונה, תפילה ותקווה שהעתיד יהיה טוב יותר, ובראש ובראשונה מובן שכל החטופים יחזרו הביתה במהרה".
התרעות פיקוד העורף