היא כבר בת 85 , כלת פרס ישראל והגברת הראשונה של התיאטרון בארץ, המוכרת כפצצת אנרגיה בלתי מתכלה. הוא עוד מעט בן 45, מולטי טאלנט ברוך כישרונות בעל דימוי בימתי בלתי מרוסן.

11 שנה לאחר שהיא הלכה איתו עד הסוף בהצגה "ללכת עד הסוף" בהבימה, שהובילה גם לשיתופי פעולה בהצגות "מוריס שימל", "רעל ותחרה" ו"עת דודים", כעת הבמה רק של שניהם, ליא קניג ותומר שרון, בקומדיה הדרמטית "פתאום הגיע סתיו", בבימויו של איציק ויינגרטן.

ויינגרטן נחשב למומחה לתופעה הקניגית. בהצגה החדשה הוא מביים אותה זו הפעם השמינית. אנחנו באולם מסקין, בהבימה, ערב ההצגה הראשונה, קולטים את האווירה. ויינגרטן משרה נינוחות. לכוכבת שלו קר. אביטל, מהצוות, עוטפת את כתפיה בשכמייה שחורה. תומש מראפרפ ומעיד על עצמו שהוא "ראפר גרוע". שותפתו להצגה מספרת בהומור על תקלות בהצגה "משהו טוב", שהוצגה אמש בבקעה, ויוצא לה סטנד אפ במיטבו. ויינגרטן פוצח בשירת "אובלדי אובלדה" של הביטלס ויוצא במחול קליל עם מלחין המוזיקה להצגה אורי וידיסלבסקי.

תומש, המתעניין בספורט, מספר לקניג שבכדורסל זו לא בעיה לכדרר מול קונוסים. "מה זה קונוסים?", היא שואלת בנימה מסוקרנת. תומש ("ההפקה הזאת נוגעת לי בנימים נסתרים") מסביר לה. "אהה", היא מגיבה ונבלעת איתו מאחורי הקלעים. עוד מעט תחל החזרה. תומש משמיע קולות מוזרים. "להתרכז, להתרכז", הבמאי קורא אותו לסדר. "זה בגללה", מתרץ תומש. "אל תיתן לה לקלקל אותך", מבקש הבמאי ויינגרטן.

מתחילים. קניג נראית מנומנמת על כורסה, מוקפת בבקבוקים מלאי חומר דליק. תומש מתפרץ מהחלון. מחבר המחזה המבריק אריק קובל אלמוני; התרחיש מוכר. אמנית ישישה (קניג) מתבצרת כנגד כל העולם ואשתו. נוכח ילדיה המאיימים לנשל אותה מדירתה בברוקלין ולהעבירה לבית אבות, היא מאיימת להעלות באש את כל הבלוק. לפתע היא מוצאת את עצמה מול בנה, כריסטופר (תומש), שאותו לא ראתה 20 שנה.

מה שמתחיל בעימות סוער, מסתיים לאחר עלילה רוויית תהפוכות בפיוס נוגע ללב. החזרה קולחת, אף על פי שלשניים בורחת מילה פה, מילה שם. ויינגרטן לא נראה מודאג. נוכח תצוגת המשחק המופלאה שלהם, הוא בוטח בהם שכאשר יעלה המסך, הכל יהיה

בסדר. בינתיים זה נגמר. קניג מסירה את הפאה עם הצמה המאפירה וחוזרת להיות ליא.

עניין של אמון

"על הדייט הראשון התפשטתי מולך", מזכיר תומש לקניג את ההצגה הראשונה שבה השתתפו יחד, "ללכת עד הסוף". "כבר אין לך מה להסתיר ממני", היא מגיבה. "יש בינינו כימיה לא מהיום ובהצגה החדשה הפרטנריות מאוד חשובה, בייחוד כשכל אחד מהשניים יוצא בווידוי מיוחד. בשבילי זה לא פשוט שלהצגה כזאת מצאתי בן כל כך רגיש כמו תומש, שרואים עליו שהוא אוהב את הנושא של ההצגה. יש כאן וידויים ויחסים בין שחקנים, שאתה לא רק רואה אותם, אלא גם מרגיש אותם כל דקה ודקה. עכשיו אם תגיד משהו רע", היא פונה לתומש, "אתה אבוד ותגמור את הקריירה".

"הקריירה שלי איתנה דיה", הוא עונה. "בשבילי לשחק עם ליא זה כמו לשחק אחד על אחד עם מייקל ג'ורדן אלא שכאן מייקל פתאום בקבוצה שלי. יש שחקנים שאני משחק איתם וזה אחלה. בתור שחקן גמיש כזה, יותר נוזלי מקשה, אני יודע להסתדר עם שחקנים ולהתאים את עצמי למי שצריך. מול ליא הנוזליות היא טבעית. ואילו איציק מביא לחזרות איזה קסם לא רגיל, מה גם שכמורה מיתולוגי בסמינר הקיבוצים רואים עליו שהוא יודע איך להדריך שחקנים".

"צריך להיות אמון בין שחקן לבמאי ובין במאי לשחקן", סבורה קניג. "מה שיש לאיציק באופן ספציפי זה שהוא מקשיב לשחקן. זה דבר גדול שאתה עובד עם במאי שיש רכות בדרך העבודה שלו ויכולת הבנה כלפי השחקן".

"אני מקווה שגם הקהל יגלה הבנה כלפי מה שאנחנו מביאים בהצגה", תומש רוצה להיות אופטימי. "הרי זה מחזה שבו אנחנו מדברים על נושאים מאוד עדינים". זו ההצגה ה-20 שוויינגרטן מביים ־ בהבימה. "זו התרגשות אדירה שעוברת בי כל פעם שניתנת לי הזדמנות לעבוד עם ליא, שחקנית שבעולם אין הרבה שחקניות ענקיות כמוה", הוא מתפעל.

ובאשר לתומש?

"אשתקד ביימתי אותו לראשונה בהצגה 'עת דודים', שבה מאוד מאוד - אהבתי אותו. התרשמתי בחזרות שם מהקשר ביניהם ומההערכה האדירה שלו כלפיה. ולא רק הוא. כשליא באה להצגה, היא מנהיגה ומוליכה צוות שלם לפסגות. השחקנים יודעים

שלידה לא מחלטרים על הבמה. בוודאי תומש שזוכה לעבוד איתה כאן באחד על אחד. וההתרשמות שלי משניהם יחד? אם בהצגה הקודמת שלי, 'לילה טוב, אמא', ביימתי את לאורה ריבלין ואת נינה קוטלר, אם ובת במציאות, כאן הרגשתי משהו דומה בין

ליא ותומש".