רצה גורלו של אריאל פורמן, שחקן מהוקצע בעל חזות נאה, שכשם שלאורך כל קריירת המשחק שלו לא היה שחקן של תפקידים ראשיים, גם מותו בגיל 72 היה הרחק מאור הזרקורים. פורמן, נשוי, אב לשני בנים וסב לשישה נכדים, נפטר שלשום ממחלת הסרטן בבית החולים בנהריה ויובא למנוחת עולם היום (ראשון) ב־12:00 בבית העלמין בקיבוץ יסעור, הרחק מהעיר תל אביב - שהייתה מרכז הווייתו כשחקן.

פורמן עשה את ראשית צעדיו האמנותיים בחוג הבימה לנוער ובלהקת פיקוד המרכז, שם החלה מסתמנת דרכו הלא־כוכבית. “בלהקה הייתי בעיקר נותן הרפליקות למצחיקן שלנו, שלמה וישינסקי”, סיפר לי בראיון בקיץ 71’, כשכיכב בתיאטרון הבימה עם גליה ישי בקומדיה “הכל יחסי” מאת אלן אייקבורן.

קודם לכן הירבה פורמן לקחת חלק בהפקות שונות ורבות, לא פעם כשחקן משלים או מחליף שגונב את ההצגה. כך קפץ להצגה “המגילה”, בחמאם ולתפקיד מוטל החייט ב”כנר על הגג”. פורמן היה רב אמן בקפיצות בימתיות. “אין כאן חוכמות”, סיפר, “קוראים הרבה פעמים את הטקסט ולומדים”. הוא, שגם קפץ לניו יורק ללמוד משחק אצל אוטה האגן וסטלה אדלר, אף הצטרף כמחליף ל”רביעיית מועדון התיאטרון”, המיתולוגית שהעריץ מילדותו והופיע בהצגות ילדים רבות.

בין לבין הופיע פורמן כשחקן אורח בסרטים ובסדרות טלוויזיה כמו “החברים של נאור”, “שמש”, “קו 300”, “סיטון”, ”משפט קסטנר” ו”עניין של זמן”, ובסרטי קולנוע כגון “ספר נשים”, “שלאגר”, “לא לעלות יותר”, “הבית ברחוב שלוש” ו”ארבינקה”. במקביל הוא פיתח קריירה נאה כמדבב בסרטי ילדים רבים ומוכרים כמו “מדגסקר 2”, “כוכב המטמון”, “חתולים בצמרת”, “בילבי”, “היפה והחיה” ו”הדבורה מאיה”.

לאחר שורה של הצגות בהבימה הוא שיחק בעיקר בתיאטרון באר שבע, לצד גיחות לסרטים ולסדרות טלוויזיה. “שחקן צריך לעבוד הרבה”, שינן באותו ראיון לפני 45 שנה, “אני מקווה שבעוד כמה שנים אוכל לצאת לשנת שבתון”.