הצגה חדשה בתיאטרון הספרייה ברמת גן: "הרביעייה" מאת דן קלאנזי. הרביעייה – רון, ג'ודי, רות וארי - הם שני זוגות חברים כבר 37 שנים. חברות לא הולכת ברגל, ובמשך השנים ידעה הרביעייה הזו רגעי שמחה מרובים, כמו גם התמודדויות לא פשוטות. כי ככה זה בחיים.

על הבמה שתי כלות פרס ישראל: ליא קניג (86) ומרים זוהר (84), ושני אריות במה ותיקים: אילן דר (79) ויהודה אפרוני (85).

יהודה אפרוני, איך זה לשחק עם שתי כלות פרס ישראל על במה אחת?
"'הרביעייה' הוא מחזה מצחיק ומרגש על 40 שנות חברות של שני זוגות, שזימן לי איחוד מרגש עם שתיים מחברותי הטובות מתיאטרון הבימה, ליא קניג ומרים זוהר, ועם ידידי החביב אילן דר, שעמו הזדמן לי להופיע בסרטים אחדים וב'קרובים קרובים'. הייתה לנו חוויה כל כך נעימה לשוב ולהיפגש בהפקה הזו, בניצוחו של רועי הורוביץ, שהוא במאי צעיר ווירטואוזי, שהוביל אותנו בבטחה והדביק אותנו בהתלהבותו. לרגעים היה נדמה לנו כאילו המחזאי האמריקאי מכיר את ארבעתנו מזה שנים, משום שהמחזה הזה נוגע בהצלחה בכל כך הרבה נקודות שמשיקות לביוגרפיות שלנו, השחקנים. בקיצור, אנחנו עושים את ההצגה הזו בהנאה מרובה ומכל הלב".

הביוגרפיה של אפרוני מסתנכרנת בהצלחה עם סיפורה של התרבות המתהווה של המדינה. הוא שיחק, בעיקר בתפקידי אופי, בים של סרטים מקומיים שהפכו במרוצת הזמן לסרט הנע של המדינה: "סאלח שבתי" (1964), "ארבינקא" (1967), "תעלת בלאומילך" (1969), "לופו" (1970), "סלומוניקו" (1972), "קזבלן" (1973), "מבצע יונתן" (1977), "מבצע שטריימל" (1984), "אסקימו לימון 6: הרימו עוגן" (1985), "האינסטלטור" (1986), "הבשורה על פי אלוהים" (2004), "הכתובה" (2008) ועוד.

אחרי קריירה ארוכה כל כך, יש דמות ששיחקת שנחרתה בך?
"אני זוכר כמה וכמה תפקידים שכאלה, אבל באופי שלי איני נוהג להשתכשך במימי העבר. אם בכל זאת להתמודד עם השאלה שלך, אזכיר כמה תפקידים בתיאטרון: האורג ב'חלום ליל קיץ', פודקוליוסין ב'שידוכים' של גוגול, 'האנרכיסט' של דריו פו, וכמובן התפקיד הנוכחי ב'רביעייה'. כולם תפקידים אדירים לשחקן".

עד כמה אתה מעורב פוליטית? עד כמה משפיעה עליך האווירה בעקבות היוזמות של מירי רגב?
"מאז קום המדינה אני מעורב פוליטית. בהתחלה כחסידו של בן־גוריון, שזכיתי ללחוץ את ידו כנער ולהישבע בפניו כי 'אנו, הנוער, מוכנים לכל סבל ולכל קורבן ונמלא את ייעודנו'. מילאתי תפקידים בפלמ"ח, ולאחר מכן הייתי תומך נלהב של שמעון פרס. תמיד הייתי קרוב בדעותי לקו הזה. לאחרונה, בתקופת החזרות שלנו ל'רביעייה', גזרתי על עצמי הימנעות מכל דבר שיסיח את דעתי, אבל מה ששמעתי מאוד העציב אותי. אני מקווה ששרת התרבות שלנו תחזור בה מהתבטאויותיה הבוטות כלפי חברי האמנים, שאין רגישים ואוהבי ישראל יותר מהם".

יש איזו פסגה שטרם הגעת אליה?
"אני דווקא לא מאלה שפונקו בפרסים לאורך השנים. זכיתי בעיקר בפרסים בתוך התיאטרון שלי, תיאטרון הבימה. אני בן 85, אבל במידה שכוחותי יעמדו לי, אני בהחלט מאחל לעצמי מפגשים נוספים עם במאי כמו רועי הורוביץ, שנתן בי כל כך הרבה אמון ונסך בי כוח. עם אחד כזה, אולי אקח על עצמי משימות נוספות". 

"הרביעייה", 28.3, שני; 29.3, שלישי; 31.3, חמישי, 20:30, תיאטרון הספרייה, רמת גן