"'סיפור הפרברים' הוא מבחינתי המחזמר האולטימטיבי של כל הזמנים, שלא נכתב כדוגמתו", אומר יפתח מזרחי, שבהפקה הנוכחית המרהיבה של תיאטרון הקאמרי מצליח "לגנוב" את תשומת הלב בתפקיד ריף, כשהוא מביא אליו את כל חבילת כישוריו. "כמי שבא מהבלט הקלאסי והמוזיקה הקלאסית, יש לי הרגשה של 'בואו, אנחנו הולכים להרים את הגג!' ולהיות כאן נאמנים לתו האיכות של הקלאסיקה. זאת הפעם הראשונה שאני עובד עם צדי צרפתי, במאי שכולו רגש ואי אפשר לזייף מולו. בניגוד למה שחוויתי במיוזיקל'ס שבהם השתתפתי בלונדון, הוא עובד מהלב ומהבטן. בעצם, הכל שונה כאן לעומת לונדון. שם כל העבודה מתועלת ליעילות. הפקה כמו 'סיפור הפרברים' מעלים שם תוך חודש, חודש וחצי גג".
 

מסכת שהיותיו בחו"ל של מזרחי (30), יליד הארץ, החלה בגיל 4, כשאביו הכירורג יצא להשתלם בארצות הברית בהשתלת איברים. הוא קרוב של השחקנית המנוחה אוריאלה וייט ובן דודה של עדן הראל, שכמוהו יצאה בעבר לחפש את מזלה בלונדון ו"איכשהו לא שיתפנו חוויות מקצועיות".
 

"מגיל צעיר מאוד רציתי להיות שחקן, שרתי במקהלות, ניגנתי בפסנתר ורקדתי", מעיד על עצמו מזרחי, שאת לימודיו התיכוניים עשה במגמת התיאטרון במדרשת שדה בוקר, "מקום קסום לגדול בו". אחרי שנת שירות בחברה להגנת הטבע, סיים את שירותו הצבאי מוקדם מהמתוכנן.
 

"הייתי בדיכאון ובטיפול", הוא מספר. "התכנון שלי לצאת ישר ללימודי משחק התעכב כי לא הייתי נוכח כל כך, ומכל מה שעבר עלי נחלצתי בעזרת עיסוק מסיבי כאן במחול, מה שהביא אותי לצאת ללימודי בלט קלאסי בסן פרנסיסקו. אחרי שנה שם ושנה בלהקת מחול בז'נווה, כל מה שרציתי זה לחזור הביתה. אז הצטרפתי כרקדן למחזמר 'קברט' בקאמרי, כדי לחוות את העבודה עם הכוריאוגרף הנודע חוויאר דה פרוטוס".
 

מזרחי מדלג כל העת בין המחול ובין המשחק, בין כאן ובין שם. דומה שדי אם נציין שלפני "סיפור הפרברים" השתתף בווסט אנד בלונדון בלהקה המקורית של "מעתה ועד עולם", המחזמר החדש של טים רייס, מי שיצר עם אנדרו לויד ובר את "יוסף וכתונת הפסים המשגעת" ו"אוויטה".
 

"איש גבוה, כסוף שיער, מאוד שנון ומאוד מצחיק", כך אומר מזרחי על האייקון האנגלי רייס. "בעבודה איתנו, המשתתפים, הוא היה סופר נעים ומתערב רק במה שחשוב לו גם כמפיק, לא רק ככותב המלל של המחזמר. ממנו, ומהאחראים האחרים על ההפקה, למדתי מה זה דיוק בעבודה. האנגלים האלה לא מדברים הרבה. החזרות מתנהלות שם יחסית בשקט בהשוואה למה שקורה שאצלנו, כשלפעמים אפשר להיקרע מצחוק בחדר החזרות. שם לא מאבדים דקה וסוחטים את כל המיץ מהלימון".
 

נראה שלא סחטת עדיין את כל המיץ מהלימון הלונדוני.

"לגמרי לא. המשכתי למחזמר 'אנני אשת לפידות', שם כבר היה לי תפקיד של ממש ולראשונה כתבו עלי ביקורות בחוץ לארץ".


בכל זאת, לא התמדת שם.

"כי שמעתי שהולכים להעלות בארץ את 'סיפור הפרברים', ומבחינתי זה סיפור של פעם בחיים, ולא עלה בדעתי להחמיץ אותו. זה משהו שהוא מאסט למי שמופיע במחזות זמר. כאן נכנס גם השיקול של הגיל. גיבורי המחזמר הזה הם בעצם נערים, וברור לי שלא אוכל לגלם אותם לנצח".
 

דובר איתך בוודאות שתגלם את ריף?

"דובר גם על טוני וגם על ריף, שאותו לא לקחתי כמובן מאליו. אני לא מנהיג ולא קשוח כפי שהוא מופיע במקור המחזמרי. זאת קצת סטייה מהטייפ־קסטינג שלי להגיע לריף, וזה מבורך בעיני, כי חריגה כזאת לא הייתה מתאפשרת לי בלונדון. כאן התאפשר לי לעבוד שלושה חודשים על הדמות ולהיות בה גבר־גבר".
 

לכמה זמן אתה חתום על ריף?

"בינתיים לשנה וחצי".
 

ובניגוד לשיר המפורסם של חנוך לוין, לונדון כן מחכה לך?

"לונדון בעיקרון לא מחכה לאף אחד, אבל יש שם כמה יוצרים שאני שומר איתם על קשר".