"דוח התקדמות" מסופר מפי גבר חריג, שנדרש לתעד את שלבי ההתקדמות שלו במסגרת ניסוי מהפכני, שאמור להפוך אותו לגאון. אותם שלבי התקדמות מתארים בדיוק את המחזה, כשכל המילים הנאמרות על שלבי ההתקדמות הן מילים הנאמרות מתוך מקום חשוף ואישי, המאפשר לבוא לידי ביטוי בהצגת יחיד; דבר שלא מתאפשר בהצגה רבת משתתפים. מעלתה הגדולה של ההצגה, שבמרכזה כרוניקה של גבר חריג שמוצא את עצמו משתתף בניסוי שעתיד לשנות את חייו, היא בבחירת שחקן שמסוגל לקחת על עצמו את האתגר וליצור משהו אחר בנוף התאטרלי המשמים והצפוי.

מדובר בעיבוד חדשני לקלאסיקה המפורסמת "פרחים לאלג'רנון" מאת דניאל קיז. העיבוד החדש מעלה שאלות חשובות, בין השאר על יחסה של החברה לחריגים, כמו גם על הקשר בין הסמוי לגלוי.

העיבוד של יגאל זקס ושרון שטרק מבטא את הנפש המורכבת של הדמות ומעניק לקהל הזדמנות לחוות משהו אינטימי ומורכב. עבור זקס, שמשחק בשנים האחרונות בקאמרי, מדובר בהצגת יחיד ראשונה שבה הוא מוצא את עצמו חשוף בצריח, בלי פרטנרים על הבמה.

הצלחתה של הצגת יחיד תלויה לא רק במחזה כתוב היטב, אלא גם בבחירה של שחקן שמסוגל להביא לבמה מנעד רחב של רגשות. יגאל זקס, המככב בימים אלו במחזה "אנה" בקאמרי, ומשחק שם נפלא, נכנס היטב לדמות החריג.

זקס, שההגדרה "שחקן רגיש" בהחלט הולמת אותו, יוצר דמות ביישנית וסגורה, שבהדרגה מתחילה להיפתח ולגלות חיוניות רבה, המגיעה ללב הצופים באולם האינטימי של תאטרון תמונע. גם התנועות המדויקות מאפשרות הצצה לעולמה העשיר של הדמות המורכבת.

אני חייבת להודות שבסוף ההצגה היה לי קשה לחזור למציאות, ואי אפשר היה לא לשקוע בהרהורים באשר להימור הנועז להציג הצגה בנושא לא פשוט עבור קהל שהתרגל לפהק מול הרפרטואר הצפוי של התאטראות הגדולים. זהו סוד קסמה של ההצגה, וזהו כוחו המיוחד של תאטרון הפרינג'.