כאן נכנס גולן לעובי הקורה: "בזמן השבי בכלא עבאסייה בקהיר, אחד השבויים מקבל את ה'הוביט', ספרו של טולקין, והם מוצאים נחמה ותראפיה בתרגומו של הספר לעברית, לטובת אחד מהם שלא ידע אנגלית. ההקבלה בין הספר לבין מה שעוברים השבויים, מדהימה. הספר מספר על חבורה של גמדים שיוצאים להילחם על הבית שלהם ונופלים בשבי. אחרי אינספור תלאות וייסורי גיהינום הם שבים. שם ההצגה הוא בעצם השם שטולקין נתן ל'הוביט'. בהצגה, כמו בספר, עולות שאלות מוסריות לגבי התפקוד בשבי. כלומר, מה מספרים ולא מספרים בחקירות, או האם ראוי ששמירת הסודות תעלה לשבוי הנחקר בחייו, או לא. אותן שאלות רודפות אחר כך את פדויי השבי כל חייהם".
לגולן (45), יש מאז שכיכב בנעוריו ב"דרך הנשר" (1990), סרטו של אורי ברבש, רזומה עשיר מול המצלמות וברוב התיאטראות, אך על במת "התיאטרון העברי", בניהולו של גדי צדקה, הוא עולה לראשונה בחייו. "זהו תיאטרון משפחתי, המהווה אלטרנטיבה אמיתית לשחיקה הנוראית שאנחנו רואים היום בשאר התיאטראות", מציין גולן. "גדי מנהל אותו והוא גם במאי המחזה, שאותו כתב עם בנו, יהונדב, בעוד שאשתו, פנינה, מדריכה את השחקנים. הם בעיניי צוות מדהים ומושחז".
כשאני מעיר לגולן, שניכר בו כי אינו מחפש חיים קלים בתפקידים שהוא לוקח על עצמו, הוא צוחק ואומר: "אני מאוד מכיר תודה על שנופלים בחלקי תפקידים לא מובנים מאליהם, ומייצרים תיאטרון חי ובועט".
התרעות פיקוד העורף