הן ממשיכות בשירים ממחזות זמר מוכרים ("ינטל", "סיפור הפרברים") ועוברות למחרוזת עיבודים אופראיים לשירים ישראליים שמקורם בערבות רוסיה, שגורמים לקהל לפרוץ במחיאות כפיים סוערות ולהצטרף בשירה גדולה, שכמותה לא נראה במופע אופראי. אחרי שעה וחצי אינטנסיביות למדי, הן מסיימות בביצוע מרטיט שמשלב בין "לט איט בי" של הביטלס לגרסה המקומית "לו יהי" של נעמי שמר.
מודה ומתוודה, הגעתי סקפטית. חששתי שאפול לתרדמה עמוקה. מעולם לא הייתי מחובבות הז'אנר. אבל ההגשה הקלילה והמחויכת, שלא לוקחת את עצמה ברצינות, עם הביצועים המרגשים, הותירו אותי לא רק ערנית אלא בעיקר משתאה ומופתעת לטובה, והפכו אותי למי שכבר לא מפחדת יותר ממופע אופרה.
אין ספק שהאופרה הישראלית לא קופאת על שמריה ומצליחה להמציא את עצמה מחדש. והמופע, שמתקיים במלון ישרוטל גארדן, הוא דוגמה קלאסית לכך.
"אנחנו חיים בעידן של פיוז'ן ומחפשים לעשות משהו שלא עשו, והמופע הוא סוג של המצאה", מודה דוד זבה, המנהל המוזיקלי של המופע. "אף אופרה לא מפגישה שבע זמרות סופרן, שקולותיהן עובדים על אותו תדר. אבל יש לפנינו דור חדש של זמרות, ששונות מהדור המיושן של הפרימדונות שמגלגלות עיניים לשמיים ודורשות את מרכז הבמה. הזמרות של היום חרוצות ומוכשרות. הן שרות, רוקדות, משחקות ומצחיקות, ועושות את כל מה שצריך".
התרעות פיקוד העורף